השקפותיה של שפחה.

הוא- אז למה אני צריך אותך?
(כושיליאחותך אני במילא לא רוצה להיות פה)
אני- אתה לא.
הוא- אז בואי נסגור את הפרויקט
(הוא מאיים עלי? הוא השתגע אני כבר שבועיים מתחננת לסגור את זה)
אני- בוא נסגור.
הוא- זהו הרמת ידיים?
(תגידו הוא השתגע? הרגע הוא אמר שהוא רוצה לסגור את הפרויקט!)
אני- התוכנה שלי עובדת, אני את שלי עשיתי. אתה רוצה לתחזק אותה לבד? בי מיי גאסט.
הוא- את יודעת שאני לא יכול בלי המתכנתים.
אני- אתה יכול, הם פשוט לא יעבדו באותו הספק ובאותו דיוק.
הוא- בדיוק.
אני- נו אז ערן, למה אתה צריך אותי?

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
בוקר טוב חבר'ה חבר'ה, יש לי שבוע מטורף של עבודה, המון המון פאקין דברים לעשות, מעט מעט זמן. ועוד להתארגן למיילדום, טירוף.

פופינס הפתיע אותי והגיע לתל אביב, והצטרפתי אליו ולחבריו , נקרא לחבר....אנרג'י ולחברה..נקרא..מיסי? פריטי? יאללה פריטי. אז פופינס ואנרג'י ופריטי הלכו לחפש מקלות בשוק לוינסקי (כן בדיעבד גם אני לא יודעת למה) והצליחו להצחיק אותי לדמעות. מקסימים שני אלו. בחיי.

הלכנו אליו, קנינו גם את הקשיות המגניבות עם הגרגירים בטעמים ששמים בחלב וזה הופך לשוקו בטעמים?
ונכנסנו אליו לדירה, ושתינו את הקשיות עם הטעמים , בדממה מוחלטת, כל אחד והכוס שלו, הוא לקח את השוקולד ואני את הוניל עוגיות, שני ילדים בני ארבע.

וישנתי אצלו, ואז התעוררתי בבוקר, אחרי שפופינס העיר אותי, כי בלעדיו פשוט לא הייתי קמה לעבודה, הוא קם, הוצאתי ממנו חיבוק, ואני התמרחתי עוד קצת עד שגייסתי את האנרגיות לקום מן המיטה, לצחצח שיניים ולרחוץ פנים,וגם להתלבש כי היה ממש קר.

והנה הוא שם, מכין ארוחת בוקר, חביתה, עגבניה וגבינה, אבל כל זה התגמד לעובדה שכשניגשתי לארון מטבח , שלפתי ספל והוא אמר " הכנתי לך" אני מסובבת את הראש ומסתכלת עליו "באמת?" הוא מהנהן באדישות הזאת שכולם אומרים שהוא ושאני לא רואה, ושם, ליד הקומקום ישב ספל קפה, עם שתי סוכרזית, והקומקום רותח..חייכתי.

בוקר טוב חבריי הבדסמים.