השעה 9 בבוקר.
אני- אוקיי! מי- נגע- לי- במחשב!?
אנשים מסביב- לא אני, לא אני, לא אני.
אני- תגידו השתגעתם?? המחשב קרס! ויחד איתו הדוחות שלי! ומה אם לא הייתי עושה גיבויים!
מה יהיה איתכם! לא תבינו שלא נוגעים במחשב של מפתח!
סמנכל- מה הולך כאן?
אני- המחשב קרס
סמנכל- זה נוראי?
אני- לא. ממש לא. באמת שאני סתם ליופי פה!
סמנכל- טוב תנשמי אני בטוח שאפשר לתקן את זה.
אני- כן ערן, אני יכולה לתקן את זה.
סמנכל- נו הנה את רגילה לתקן דברים.
אני- *מסתובבת לשולחן שלי* ואתה רגיל להרוס אותם.
סמנכל- מה?
*מזכירה לעצמי שאין טעם בויכוחים של ילדים קטנים*
אני- שום דבר ערן. שום דבר.
-----------------------------------------------------------------------
קמתי בבוקר די בשאנטי, התעוררתי, הכנתי קפה, מוזיקה ברקע, בוחרת מה ללבוש..משהו שטוח כי הרגליים שלי נגמרו מהעקבים הסוף שבוע הזה.
פותחת את המייל של העבודה יחד עם הקפה והסיגריה...אני רוצה להירשם לקורס, ללמוד משהו חדש.
מצחיק, איך שאנשים לוקחים יכולות של אנשים אחרים כמובן מאליו נכון?
אם היה לכם חבר...ממש קרוב שידע לעשות משהו רגיל אבל בצורה מעולה...אחרי זמן מה, כבר הייתם שוכחים מזה, למשל חבר שיודע....להקליד בצורה עיוורת לגמרי.
הוא יודע את זה, זה כישרון חביב, אבל לכם זה לא משנה.
וחבר שיודע לבשל ממש ממש טוב? רוב הסיכויים שתזכרו בדבר רק שתיהיו רעבים.
וחבר שיודע לעצב בגדים בצורה מדהימה? תזכרו רק כאשר תצטרכו בגד מסוים.
מה אם חבר שיודע לשיר? תזכרו רק כאשר תצטרכו שישיר בחתונה שלכם.
כולנו אינטרסנטים?
סמנכל- שיט, איפה היא, המחשב שלי קרס.
אני- צחוק הגורל תאמין לי צחוק הגורל.
--------------------------------------------------------------------
שיהיה לכם בוקר נפלא חבריי הבדסמים 😄
לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 8:06
