השקפותיה של שפחה.

ברקע, איזו סדרת טלויזיה פועלת לה, אני מפנה את הראש לשנייה ומסתכלת על האישה הזקנה שהבן שלה הביא לה מתנה כדור בדולח עם השלג בפנים, היא אוספת את הכדורים האלו, בסדרה אני מתכוונת.

אני צוחקת לבדי על הסלון אירוניה, הבית מצוחצח, מריח כמו פרחים, המרפסת מבריקה, הכלב ישן.

גם אני אוספת את הכדורים האלו.


יש משהו מהפנט בכדורים החסרי תועלת האלו, המוזיקה הקלאסית שמתלווה אליהם, הסוס שסובב לו סחור סחור, סחור סחור, תמצית חיינו בכדור מלאכותי עם פתיתי שלג מזויפים.
אני עוד זוכרת ששיגעתי את אבא שלי לרוץ בחצי מערב ארהב כדי למצוא את הכדור שאני רוצה, ולא הסכמתי להתפשר שהוא הציע אחד בלי מוזיקה, או אחד שהוא לא כדור אלא רק קרוסלה.
לא ולא, אני רציתי את אלו עם המוזיקה, הקלאסית, והסוס, חייב להיות סוס, ולא שלגיה ולא כלום, הסוס.
הוא גם כמובן חייב להיות מהחברה הקלאסית של סאן פרנסיסקו, ולא..הזיופים של הולמרק לא נחשבו.

אבא נסע בשבילי עד לפאולו אלטו רק כדי להביא לי את זה שרציתי, ואני זוכרת שהוא התקשר, כי אני הייתי בסיור באוניברסיטה בסטנפורד, שעוד חשבתי שיש לי באמת את האומץ לעזוב ללימודים שם.
הוא התקשר ואמר לי שיש אחד שעולה 400 דולר, עם שלושה סוסים והמוזיקה של השיר ערש שלי,
ואחד שעולה 50 דולר, שהוא חמוד וגדול ובהנחה וסוס גדול וחמוד, אבל המוזיקה הוא לא הכיר.

ובלי להסס בכלל אמרתי לו שיקנה לי את זה שב400 דולר בגלל השיר ערש שלי, ואבא אמר והסביר שעל זה אני חייבת לשלם כי ככה זה שאוספים, אתה חייב לשלם, ככה, כי ככה אבא חינך אותי, ולי היו רק 320 דולר, ואבא אמר שהוא ילווה לי , אבל אני חייבת להחזיר לו, כי ככה זה, ככה זה שאוספים משהו.

ואבא חזר הביתה וישר הכנתי לו את הכסף על השולחן, 320.57 סנט, ואבא לקח את הכל והכניס לארנק והושיט לי את הקופסא שכה ייחלתי לה, עטפתי את הקופסא בחיבוק ענק, בלי לפתוח. ילדה בת 16 בת עשרה, יושבת ומחבקת קופסא

אבא אומר שיש משהו מהפנט בכדורים האלו, שהמוסיקה הקלאסית קוסמת לי, הוא חייך והלך למחשב לעבוד, משאיר אותי לבדי עם הרכוש החדש.
ובעדינות וברכות פתחתי את הקופסא, מוציאה את הכדור הגדול ומניחה על הרצפה, מסובבת את הציר שנמצא בצד, מלטפת את עיטורי החרסינה המשגעים ומקשיבה.
לא עברו 20 שניות ובכיתי.
אני תמיד בוכה, עם חיוך, אני זוכרת שאמא שלי פחדה לגעת בכדורים כי היא ידעה שאם אשמע את המוזיקה, אני אבכה.

שנה אחר כך, בשדה התעופה, נתתי לאבא שלי חיבוק ענק ענק ענק , הוא הניף אותי באויר ואמר לי כמה שאני יפה, ואז שהוא הוריד אותי, שמתי לו ביד 79.43 סנט, ואבא שלי חייך אליי עטף אותי חזק וסיפר לי שהוא כבר בדק, ויש חנות של הכדורים שלי...ממש מעבר לפינה.

------------------------------------------
מוקדם יותר...

אחותי חיבקה אותי חזק, הפתיעה אותי, מה היא עושה פה בשעה כל כך מאוחרת והיא אמרה שהיא הייתה בהצגה, וקפצה להביא לי משהו שהיא חושבת שאני צריכה.

בשקית הגדולה של הום סנטר הייתה קופסא חומה, בתוך הקופסא...הכדור האהוב עליי, הכדור שעלה לי 400 דולר.
ישנו לקפה והיא הלכה.

לבד, עם עצמי בסלון, סובבתי את הציר, מעבירה את האצבעות על העיטורים המדהימים, ועצמתי עיניים.
כמעט 5 שנים אחרי שקניתי אותו, ומעל 10 שנים שקנו לי את הראשון באוסף...

בכיתי.
עם חיוך.