השקפותיה של שפחה.

המציאות דורשת ממני המון, מכולנו.
מרבית האנשים יעדיפו לעצום עיניים, להתעלם.
אבל אי אפשר, לא לנצח.

המציאות מכתיבה לנו את המעשים הנכונים,
מזכירה לנו שיש עוד משתנים בחיים.

המציאות פה להזכיר לנו שהלב כואב,
המציאות פה להזכיר לנו שיום חופש זה מותרות, לא אפשרות.

היא פה כדי להזכיר לי , שלכל דבר שאני עושה יש תוצאות.
היא פה כדי להבהיר לי שמתישהו הכיף צריך להיגמר.

המציאות פה כדי ללטף את הכתף ולהגיד "אל תשכחי"
היא פה כדי לגרום לדמעות לרדת ולחיוך להופיע.

היא זאת שבועטת לי בתחת שאני נופלת,
ומחייבת אותי להיאבק עם כל מה שאני לא רוצה.

היא גם זאת שמאפשרת לי סיבה לברוח,
אבל מזכירה לי...שאין הרבה לאן.

היא זאת שמחבקת אותי בלילה ואומרת "הכל יהיה בסדר"
אבל יום אחר כך מזכירה את השכר דירה.

היא זאת שמכירה לי המון אנשים, אך את עניין בחירת החברים..
היא כבר משאירה לי.

ובדיוק בתקופה שאני בטוחה שאני רוצה להתעלם ממנה, להנות מהכל, לא להסתכל אחורה, לא להתחרט, כי אין על מה.
היא מזכירה לי..שאני סתם בורחת מהבלתי נמנע.

אז הבחירה הגיעה, והמציאות איתה.
שוב ושוב ומזכירה..שאולי הפעם...הכיף נגמר.
אין סיבה לדחות, לא קשור הגיל, לא קשורה השנה.
כיף יש בכל מקום,
בחירה יש רק פעם אחת.

כמה עוד יכאב? המציאות מזכירה לי שכך יהיה לעד.
כמה עוד יקח? המציאות מזכירה שאין הרבה זמן.
כמה עוד אפשר? המציאות מבהירה שזה עניין של בחירה
כמה עוד אחיה? המציאות מחייכת ועונה "תשאלי מחר"

המציאות הגיעה,
הנה היא מכה.