השקפותיה של שפחה.

טוב נתחיל מכך שהסיבה היחידה שאני לא כותבת בבלוג זה כי כל יום, בדיוק כשאני חוזרת מהעבודה, השרת של הכלוב מבצע אתחול מזדיין, חצי שעה לא מצליחה להיכנס לכלוב, ואני נרדמת, בחייאת אמא שלכם, אי אפשר לקבוע את האתחול לאיזה 6 בבוקר?!

עזבו בחייכם, כל השבוע המזדיין הזה (אוי אוי ובאמת סליחה על הבוטות) הולך הפוך.
הראוטר התקלקל, והנה קללה על ראשי, עליי לקפוץ פיזית לסניף בזק לא פחות ולא יותר, מקום איסוף אספסוף כזה ואחר, והנה אני, הבחורה עם רמת הסבלנות הכי נמוכה בארץ, בתור, לראוטר, בבזק.

אלוהים שולח לי סימנים בצורת פקידה בלונדינית שלא סיימה כיתה ה' לעזוב את הארץ.

הכל התחיל במספרים, הכל תמיד מתחיל במספרים, אחרי 56 דקות ישיבה המספר שלי הגיע, אבל לא לפני שהפרחה מאשקלון ובעלה נכנסים בסערה לסניף וצועקים שהמספר שלהם היה לפניי, הם פשוט הלכו לטפל בתינוק שאני בטוחה שלא רחוק היום וישכח באוטו.

אתם מכירים אותי כבר,
נראה לכם התווכחתי?
מה פתאום, אנוכי שוחרת שלום, שוחרת שלום אמרתי.

אז הנה עקפו אותי הפרחה עם הגוונים ובעלה והתינוק, ואני לוחצת פליי על עוד שיר באייפוד, שומעת את הסבתא הזקנה מתלוננת לנכדה שלה כמה בור ועם הארץ הזוג הנ"ל.

וככה באמצע אחד השירים האהובים עליי של יוזלס איי די, ניגש אליי פעוט בן 3, שהחליט להעביר לי הדרכה אחד על אחד על פקוגן,
נגיד לא?
מה פתאום.

אז אני זורקת קלפים באמצע סניף בזק, שומעת את הערס (הבעל של הפרחה) מאיים שהבן דוד שלו יסגור את הסניף, ראוטר מקולקל ביד, ומקשיבה איך כל העולם שלנו בנוי למעשה מנקודות, ומפלצות כוח כאלו ואחרות.

הגיע תורו ברוך השם והתיישבתי מול הבחורה, 27 דקות מסבירה לי את כל התקלות ולמה אמרו לי להגיע לסניף, יש לציין שכל שנייה הייתי צריכה לעצור על מנת להעביר קורס מהיר במונחי מחשב.
להלן
דוגמא

מארה- בכל מקרה...אז ניסיתי להתחבר וקיבלתי את התקלה 619 , אז עשיתי את החיבור האבחוני , ראיתי שנכנס, משמע משהו לא בסדר בראוטר מקומי, ואז התקשרתי.
פקידה- חיבור אבחוני?
מארה- כן שמשנים את השם משתמש וסיסמא לסיסמא של הטכנאי?
פקידה- ואיך ידעת את זה?
מארה- אה כי כל הזמן עושים את זה בטלפון אז חסכתי
פקידה- ולא חשבת שזה אולי מה שקילקל לך את הראוטר?
מארה- אה? מה קילקל? כולה...שם משתמש וסיסמא
פקידה- את לא אמורה לגעת בראוטר
מארה- זה לא בראוטר!! זה במחשב!
פקידה- שקשור לראוטר
מארה- את עושה ממני צחוק או שאנחנו ברצינות מדברות על זה?

אז אחרי כל זה, מסתבר שבכלל אין לה את הראוטר שאני צריכה, ואם אני רוצה משהו אחר אז זה בתוספת של 119.99 שקלים לחודש, והתחייבות של עוד כ30 שנה פלוס מעמ ללא ריבית וחסכונות פקלים.

אז סעמק, קמתי מוקדם, הלכתי לבזק, פרחה ובעלה צעקו עליי, עקפו אותי, סבתא התלוננה מול הפרצוף שלי יורקת שאריות אוכל מן התותבות שלה עם כמה שהשתנה עם ישראל, וישבתי על הרצפה עם ילד בן 3 ושיחקתי מפלצות.

עזבו אותי בחייכם
מי צריך ראוטר.

אני הולכת לשחק פקוגן.