השקפותיה של שפחה.

זה סיפור.
בדיוני.

והוא מוקדש לך.

----------------------

"תעבירי את הקערת קסס" אני מרימה חצי עין מהמחשב , ובעזרת הרגל דוחפת את הקערה קדימה ומחזירה מבט למסך.
"מספריים?" אני מרימה את העין השנייה, פותחת את המגירה וזורקת לכיוונה את זוג המספריים הקטנות.
"ריזלות?" היא מחייכת חצי חיוך כזה, ברור לה לחלוטין שהיא משגעת אותי, מבתכלת עליי עם השיער הסגול הארוך שלה, פוני שובב מעטר את פניה העדינות, היא משחקת עם הכתפיים, בתנועה כזאת של מתנצלת אבל לא באמת.

אני סוגרת את מסך המחשב "יאללה, שתי דקות כתיבה את לא תתני לי אה?" אני מגלגלת עיניים וחוטפת את קערת הקססה, מכינה ג'וינט מהיר. היא צוחקת "כולה ריזלות! מה חטפת סיבוב!" היא צורחת עליי בקול העדין שלה, גורמת לי לגחך.

ככה זה.
היא ואני.

אנחנו שותפות כבר שנתיים, חברות הכי טובות, אויבות הכי גדולות, תכלס....פחות או יותר קוץ בתחת האחת של השנייה.

אני המאסטר
היא השפחה.

בלי קולר, כי אין צורך, ובלי מילים, כי הם לא חיוניות.
זה פשוט מערכת היחסים שלנו.

"אז מה שלום הבנזונה?" אני מקלידה כמה שורות במקלדת המחשב , משחקת עם קצוות שיערי האדום , כמוה, גם אני התהלכתי עם שיער צבעוני ארוך, שתינו יפות, אנחנו דואגות להזכיר את זה אחת לשנייה.
"איזה מהם? שלי או שלך?" היא זורקת את המילים מבעד לשאחטה, ומעבירה לי את הג'וינט "שלי" אני מציינת ומכניסה לפה את הרעל הירוק.

"אידיוט כרגיל" אני מהנהנת בחיוך "ושלך?" אני שואלת ולוקחת שאיפה עמוקה, מעבירה הלאה את הרעל.
"בנזונה?" אני צוחקת, שתינו צוחקות.

"אז...מה שלומו?" היא מחייכת חיוך ציני "אין לי מושג על מה את מדברת" אני מרימה גבה, אפילו שתיים "זה..שהיה פה אתמול?" אני מסיטה את המבט מהמסך "אוי למען השם, שוב השתכרתי? איך הוא נראה?" אני שואלת , לא מופתעת מדי, היא רגילה, ואני...אני סתם לא מאוזנת.
"הברמן שלנו מהבר על דיזינגוף, איך קוראים לו נו" היא מנסה להיזכר, מרימה כמה אצבעות צבועות בלק שחור לשחק בשפתיה.
"אה, טל?" אני מחייכת "שווה! עשיתי את טל! " אני מכריזה בקולי קולות והיא מתעלמת "איך נדע עכשיו אם יש לו זין קטן או גדול אם השתכרת?" היא שואלת ברצינות, ואני...מתבאסת "שיט.."

דממה שוררת.
ושתינו צוחקות.

"את נוסעת להורים השבוע?" היא שואלת אותי ואני נוחרת " כדי לדקור אותם?" היא נותנת לי מבט עצבני "משפחה לא מחליפים"
אני נוחרת לעברה "את זה אמרו גם על חלקי גוף לפני 50 שנה" היא זורקת לעברי כרית ואני מורידה לה מכה על הרגל.
"אאו'ץ!" היא צווחת ואני צוחקת.
"אגב! שכחתי לספר לך! מסתבר שההוא משבוע שעבר שהייתי איתו? אח של זה שאת היית איתו! והקטע הכי הזוי? הם אחים של הברמנית שלנו מהבר ממול!"
אני מסתכלת עליה "פאק...גילוי עריות משהו"

מסתכלות אחת על השניה
וצוחקות.

"תגידי...מה אני אעשה בלעדיך?" אני מסתכלת עליה ברגע כזה של חולשה.
היא מחייכת, עיניים נוצצות "אני תמיד אהיה בסביבה, ואם לא...אז בלב"

אני מחייכת.
"כן. אני מניחה שכן..תמיד...בלב."
---------------------------------------------