השקפותיה של שפחה.

תודו.
תודו שהכותרת היא פשוט שם של ספר.

שאריות מצעד הגאווה לא אכזבו, בעת ארוחת בוקר (אחרי עבודת לילה) נחתו ליד שולחננו (אנוכי והצמודה) חבורת הומואים גאים (ביותר) שהתעקשו על הזמנת שפיכשייק לכל דבר.
ח"ח אני אומרת.

אבל לפני כל זה.
האירוניה.

כבר שבועות שהממיר התקלקל, שבועות שאינני רואה שום סדרה, שום סרט.
שבועות שאני חיה בעולמי הנטול טלויזיה.
הוחלט המעשה להלוות הממיר מהצמודה (ל-3 ימים כי אני כבר עוד שנייה עוברת 😄

שהמעשה בוצע!
כי הוא בוצע!
החליט החשמל בביתי לצאת לשביתה.

האירוניה.
האירוניה אני אומרת.

כסף.
איי איי חברנו הטוב והנאמן,
הבנזונה המזדיין בתחת הזה, שפשוט הולך לאיבוד בכזאת קלות.
שרירים נקרעו עבורו, לבבות התרסקו, משפחות נשברו, ברכיים בכו, סבל אנוש לכל דבר.
ואני שואלת,
אכן אכן אני שואלת,
כוסעמק שלך אלוהים, מה כאב לברוא עץ שמניב נייר מה!?

עינוי.
עינוי אני אומרת.

זוגיות.
בכל צבעיה וסוגיה,
זוגיות,
עושה,
לנו,
טוב.
נו מה!! מה לעשות! גם לי לא בא להודות בזה!
אבל ככה זה, הנה, עכשיו כולם מודים....קדימה...1.....2.....3.....

זוגיות-עושה-לי-טוב.

יפה.
יפה אני אומרת.

ולבסוף.
הספירה בעיצומה.
31 יום חבריי,
31 יום וזה נגמר.
31 יום ואני כבר לא כאן.

ואתם יודעים מה אני אומרת?
קרחנות בלאגנים.


קרחנות בלאגנים אני אומרת!!!