השקפותיה של שפחה.

ישבתי בבית היום, הסתכלתי על הדרכונים הפרושים על השולחן.

הסתכלתי על פנקס החיסונים, והתורים, והתעודות, קורות החיים, ההמלצות, החוזה בעבודה החדשה.

הסתכלתי על שמלת המקסי שקניתי יחד איתה על דיזינגוף.
ועל המגפיים שקניתי במרכזית.

הסתכלתי על המחוך, ועל השוט.
על ג'וי, על הקירות, על החוזה הישן של הדירה בתל אביב, ועל התעודת מהאוניברסיטה.

הסתכלתי על השקים ועל המיונים, ועל הצדקה, האשפה, והשק לחברים.
חשבתי על הדברים שאגיד לאנשים מסוימים,
ואת הדברים שאנצור בלבי.

הסתכלתי על עצמי.

וחייכתי, כי אני לא אשכח את התקופה הזאת.
אני לא אשכח את השנה הזאת.

עשריים ואחד יום.

וואו.
אני מתרגשת.