היא- "הנה זהו עכשיו היא נפתחה"
אני- "שו נפתחה?"
היא- צ'אקרת האלכוהול"
אני- "אה"
היא- טוב, אני הולכת להקיא, תחזיקי לי את השיער?"
אני- "ביזאר רומי משהו"
שעה לפני...
אנחנו הולכות על אלנבי, אני שיכורה מהתחת השמאלי, היא שיכורה למחצה מהתחת הימיני.
היא- אוליב?
אני- בנדיקט?
מונית השירות הגיעה, הכריזה בזאת על הנסיעה לבנדיקט.
--------
בנדיקט.
----------
אני מתסכלת עליה מהצד השני של השולחן, בוקר מהבהב בחוץ, אנחנו צוחקות, למעשה, אנחנו נקרעות מצחוק.
על מה? על כלום, על הברמן החתיך שאנחנו מייררות עליו כבר חצי שנה, לאט לאט מגלות פרטים עליו.
צוחקות על זה שהכרנו מאוחר מדי, ועל זה שהלחם הגיע עם האוכל.
על זה שאנחנו שיכורות, ושצ'אקרת האלכוהול נפתחה דווקא בכוס קאווה עם הליצ'י בתחתית.
אני- זוכרת את הסדרה המצוירת של המפלצות האמיתיות? זה שהחזיק את העיניים שלו?
הא- כן כן נו איך קראו לארנב?
אני- סעמק, נו לזה שהחזיק את העיניים קראו קרום.
היא- נו כן אבל לארנב?
אני- שיט נו!!
היא- מלצר!!
אני- שאלה מוזרה... (מסבירה לו את הבעיה הנוכחית)
המלצר- אררר איקיס!! איקיס!!
שתינו- איקיס!!!!
בדרך הביתה, הלכנו על רוטשילד, פיקיניז מעוך למחצה עבר לידינו
היא- תראי אותו! נכון שמתאים שיקראו לו סלאבה!?
אני- פחחחחחחחחחחחח!!
היא- פחחחחחחחחחחחח!!
צחקנו,
צחקנו
וצחקנו
וצחקנו
וצחקנו.
100 מטר הליכה לקחו לנו חצי שעה.
וזה לאחר..
שהיא צחקה שאני צוחקת כמו שבעה גמדים שונים
ששוחחנו על סרטי דיסני למינהם
שקיבלנו סחרחורת
קנינו שישיית מים
בכינו מצחוק
עצרנו על ספסל
נבהלנו מהומלס (אחושילינג כוסעמק!)
אבל היי!
לפחות נפתחה לנו צ'אקרת האלכוהל.
צ'ין צ'ין!!
לחיינו.
😄
לפני 14 שנים. 24 ביוני 2010 בשעה 3:18
