השקפותיה של שפחה.

אני מכירה אותו כבר הרבה זמן, מצחיק, לא ראיתי את זה קורה בכלל.

"אז אני בקליפורניה!"
"את צוחקת ממני! בואי לקפה"
"עדיין גר בעיר"
"אכן כן, את יודעת שהמועדון נסגר?"
"די!!! לא באמת"
"באמת, באמת, קיצר חמישי אני בחופש, ניפגש ב...3?"

אני יורדת במדרגות בבית, מלטפת את המעקה עם כל צעד, סידרתי את השיער בתלתלים חצאית ג'ינס גבוהה ואיזה סוודר שחור, מגפיים שחורות ולדרך, את האמת שהשעה לא הייתה חכמה יש מלא פקקים ואין לי כוח לנתר בין נתיב לנתיב.

שכחתי כמה עצמאות הנהיגה נותנת באמריקה, ואני מתה על הטויוטה שלי, סוף סוף.
הכל חוזר לעצמו.

חניתי את המכונית והתהלכתי לכיוון יוניין סקוור, המקום האהוב עליי בסן פרנסיסקו, מייסיס, בורדרס, כל הדברים שאני אוהבת במקום אחד.
רוח קרירה מאוד של יולי בסאן פרנסיסקו מכה בפניי, אני נושמת עמוק.

"מארה!"
הוא צועק אליי ואני מרימה את המבט.
הוא נראה שונה, גבוה יותר, גדול יותר, 1.95 של גבר טהור, וקרחת , כמו שאני אוהבת.
עיניים כחולות ומבטא איטלקי כבד, אני מתה על המבטא שלו, תמיד אהבתי את המבטא שלו.
כל סנטימטר של שריר בולט, הוא מתאמן כמו שאני פעם התאמנתי..אני בשוק למען האמת עד היום לא שמתי לב כמה חתיך הוא. עד היום....הסתכלתי עליו כמו....אח גדול.

הוא הרים אותי בקלות, הניף וסובב " את מדהימה!" הוא צעד בכיכר וכמה אנשים הסתכלו עלינו, מחייכים, ככה...כי בקליפורניה לאף אחד לא מפריע שאתה מתרגש באמצע העיר, ואין לך את משה מהמכולת שיזרוק עליך חלב מקולקל ויגיד לך לסתום כי הבנזונה בטלויזיה עומד להכניס גול.

אני צוחקת והוא טורח להגיד לי שיש לי צחוק של מלאך, גורם לי להסמיק.
"תגידי למען כל השדים והרוחות מתי נהיית כזאת יפה?" הוא ממשיך וגורם לי לאבד את האיזון שלי לגמרי.
אני בדרכ לא מתרגשת מדברים כאלו, אבל הוא אומר את זה בכזאת תמימות, כנות.

"בערך ברגע שאתה הפכת להיות כזה חתיך!" אנחנו צוחקים והוא מוריד אותי , אני מסדרת את עצמי ואנחנו הולכים לכיוון חנות הספרים שלי.

"עדיין קוראת רומנים?" הוא שואל בחצי חיוך
"לעד לנצח ולתמיד!" אני עונה מחייכת ונכנסת לחנות האהובה עליי, בורדרס.

הוא קונה לי כוס צ'אי ומחכה בסבלנות שאסתכל על כל הספרים שאני רוצה, הוא מחזיק לי את כולם.

אחרי כמה זמן הוא התכופף אלי ונישק לי את הצוואר "שלא תחשבי שאין לי פה שום אינטרס" אני מחייכת, לא מסתכלת לאחור " ואיזה אינטרס יש לך בדיוק?" הוא מניח עוד נשיקה, הפעם על הלחי "לדוגמא, אשמח לראות אותך גומרת כאן ועכשיו" אני נחנקת, צוחקת אפילו.

"בלתי אפשרי" הוא צוחק, " את מאתגרת אותי?" אני מחייכת חצי חיוך , עדיין לא מסתכלת עליו.
הוא מניח את הספרים על אחד המדפים ונעמד מאחורי, אוקיי....הוא ענק.
לאט ובעדינות אני מרגישה שהוא מכוון אותי לכיוון הספרים ההיסטורים.
"מה אתה עושה"
הפעם, הוא נישק אותי. באמת נישק אותי.

איבדתי תחושת זמן, לא נישקו אותי כל כך טוב מאז....שיט....לא יודעת מאז מתי!
"שקט" הוא לוחש לי, ואני נזכרת שיש לי עסק עם שולט.
ועוד איזה שולט.

בפינת הספרים, הוא הסתיר אותי, עם המעיל הארוך שלו והגוף הענק שלו.
הוא שלח יד אחת לתוך החצאית ויד אחת החזיקה אותי יציבה נגדו.

תוך דקות התנשפתי בידיו, הוא הוריד את היד והחזיק אותי עם הצוואר אליו, חנק אבל לא יותר מדי.
הייתי מודעת לכך שאומנם היינו בכוך אבל בכל זאת! אם יתפסו אותנו זאת בהחלט תיהיה אחת הפאדיחות שלי.

טוב, היד השנייה שלו דאגה שאשכח.
גמרתי תוך שניות מאותו רגע, והוא שיחרר אותי.

מתנשפת, אדומה ומאושרת הסתובבתי אליו


"טוב, עכשיו...אני מתחילה להרגיש בבית"