שונות

בוא נבקש "סליחה אם פגעתי בך" מהפה לחוץ, לא נקח אחריות ונמשיך לפגוע באנשים אחרים, ללא מודעות אמיתית.

עד הסליחה הבאה ביום כיפור. מה הבעיה לעשות כל יום מעט חשבון נפש לפני שאדם נרדם ולראות אם התנהגת כמו פח אשפה במהלך היום ולומר לאדם שפגעת בו למחרת בבוקר ועל הבוקר "סליחה שפגעתי בך". האנשים לא צריכים סליחה כללית. הם צריכים סליחה מיידית על פשעים שנעשים נגדם יום יום. מבלי משים. בוס שצורח בעבודה, חבר שאכזב.

רק תזכרו שאפילו אלהים לא מכפר על עבירות שבין אדם לחברו.

אז במקום לבקש סליחה אוטומטית בווטס אפ לכולי עלמא, כלומר לכל "החברים" שלכם בפייסבוק,  תקחו אחריות.
לא טוען שמוסד הסליחות הוא לא אצילי, יעיל וחשוב אבל הוא כזה, רק אם הוא אמיתי, קיימת כוונה כנה מאחוריו ונטילת אחריות שהיא הבסיס לשינוי.
לא אחריות שמצביעה על אשמה. זה מיותר.

אחריות שנועדה באמת לשנות ולעשות אפילו מעט יותר טוב את מבקש הסליחה.

מיואש מהמין האנושי

מעודד מהמין

עכשיו כשהחגים באים עלינו לרעה ובהמשך לאיחולי השנה הטובה "המקוריים" והאישיים שהולכים ומתרגשים עלינו בקבוצות הווטס אפ, גם אני רוצה לאחל לכל אחד ואחד באופן אישי "חג שמח ושנה טובה" ושתלכו לעזאזל.

מקבץ חלקי בלבד בקבוצה אחת:

חג שמח ושנה טובה לכולם

חג שמח ושנה טובה!
בריאות שמחה נחת לכולם

שנה טובה וחג שמח

שנה טובה לכולם

שנה טובה ומבורכת לך ולמשפחתך  שנת שגשוג ועשייה ,בריאות , נחת , הצלחות,פרנסה וכלכלה טובה בע"ה בשורות טובות וכל טוב.
שנה טובה וחג שמח לכם ולמשפחה ️

שנה טובה לכולם
שנה טובה ומבורכת.
תכתבו לשנה טובה, בריאות ובשורות טובות 

מחשבות לפני השינה כשאתה לא נרדם. כל אחד נרגע אחרת.
שליטה מלמטה לא מוערכת מספיק.
שליטה מלמטה, כשהיא לא מוגזמת, להלן "שליטה מלמטה חיננית". אפילו "מקדמת את העלילה". אין לי בעיה שנשלטת תנסה לשלוט מלמטה, כל עוד זה חביב.
חלק מהשליטה מלמטה שכה שנואה על שולטים ושאר מריעין בישין, היא בעצם "בבקשה תעשה לי" ומה רע עם בבקשה תעשה לי. רק שפה זה מגיע לא בישירות של "אתה יכול להכאיב לי"? אלא במעין מניפולציה, מתוחכמת יותר או פחות. אם זה כל מה שיש לנשלטת להציע או שזה מה שהיא יודעת לעשות, זה מעייף, משעמם ואתה באמת ספק שירות. לא בכאילו. זה יעצבן אותי אם זה כל מה שהיא יודעת לעשות. זה שהיא קוראת לך "אדוני" ומאוננת בשירותים כל שעה עגולה כי אמרת, לא עושה אותה לנשלטת. מה שקורה ביניכם במימד הבועתי שלכם, כמה והאם היא באמת העבירה לך את הכח לשלוט בה זה מה שחשוב. זה שהיא עושה לך נעים לא אומר שהיא נשלטת, זה שהיא אוהבת שאתה מצליף בה לא אומר, זה שהיא מסתובבת עם באט פלאג שמפעיל אותה אלחוטית גם לא. זה שהיא העבירה לך את הכח וזה שאתה באמת מרגיש שיש לך כח עליה זה מה שחשוב, לדעתי. זה שהיא עושה גם כשקשה לה ולא רק את הדברים שהיא "מתחברת" אליהם כי היא רוצה לרצות אותך. אני חושב שאלו מושכלות יסוד ואפילו אולי לא צריך להרחיב בהן.מדיי פעם, אם היא תזרוק איזה משהו חמוד כמו "מזמן לא הכאבת לי" או למה "אתה כבר לא דורך לי על הראש שאתה מביא את יוסי" (אין "יוסי" די נו, אל תדווחו עליי לכלובי שוב, כבר אי אפשר לכתוב פה כלום. אני גם לא רוצה נשלט עם כרטיס אשראי של דיינרס. באמא שלכם. עצם האיום בדיווח לכלובי על כל שטות משפיעה על הכתיבה?)
 מה אכפת לי שהנשלטת תפעיל אותי בקטנה, אם בדברים החשובים אני אפעיל אותה. מה אכפת לי אם מדיי פעם תשלוט מלמטה, רחמנא ליצלן, אם אני ארגיש שהיא לרוב, באמת מתאמצת עבורי (ועבורה), הארץ לא תרעד, אם היא תעשה מניפולציית קטנות ושליטה חיננית מלמטה לעיתים. אם אני לא מספיק רגיש לזהות את המניפולציות האלה אני יכול לפרוש בשיא.
לנשלטת יש תמיד את הפריווילגיה למתוח גבולות. לשולט יש את האחריות בקשר לא לאבד את עצמו ואותה שם, אם כמובן הוא רוצה עדיין לשלוט. לא תמיד מתאים לשלוט ברמות הגבוהות של השליטה. זה מעייף ומתיש עם כמה ומעיף עם אחרות.
המפתח לשליטה הדוקה וחזקה עפ"י נסיוני ואישיותי בלבד הוא לפתח רגשות ואולי גם חברות או אם זה קשה מדיי, סוג של חברות. כמה סוגים טובים לעניין הזה:
רגשות מתוחמים ומרוכזים בעיקר בשליטה (ספרו לי אם הצלחתם לתחם אותם רק לשליטה בבקשה)
רגשות שעומדים לבדם ביער ונופלים ואף אחד לא שומע - האם הם רגשות?
או "רגשות", ללא הסבר או נלווה, שדי לאוזן הרגישה ששומעת את המילה "רגשות", להבין מה הם.
כשהיא מרגישה (בוא נקרא לזה ככה) ואני מרגיש כלפיה (בוא נקרא לזה שוב ככה), אני יכול להכיל כל מניפולציה קטנה שלה במודע או שלא מודע, שכן כל צד יודע שזה מגרש המשחקים שלנו ואלו החוקים שלנו ואין צד רוצה לנצח את האחר, אלא לגרום לקשר השליטה להתעלות על עצמו ועלינו. 

היום התפילה לא עזרה.

צריך להתחיל לתקן מעשים של דביל. מעדיף לעבוד לבד ולא לתקן עבודה עקומה. רק שפה אי אפשר למחוק ולהתחיל מחדש. הקלקול שזור וצריך לאיינו. תישאר צלקת. תמיד הן נשארות. 

זה רק מחזק את הנטייה לסמוך רק על עצמך. 

התפילה שלא עזרה שנאמרת בישיבות והיא באמת נאמרת: 

אבינו שבשמיים, שמור אותי ואת אהוביי מטיפשים

שמור יותר מטיפשים ועצלנים

והכי הכי, תשמור, בבקשה, מטיפשים עם מוטיבציה.

דרוש נשלט מסג' רקמות רכות
שעשה קורס מאסטר NLP.
בעל רישיון נהיגה מעל 4 טון, רישיון לאופנוע כבד
גובה מעל 1.78
ציון בגרות מעל 9.89
פסיכומטרי מעל 788

נקי (או אסתטי)
אקדמאי (די עם זה)
שחום או בהיר
בין הגילאים 27 ל-30 עם ועדת חריגים שתרחיב מאוד את הדרישה.
עם 4 כרטיסי אשראי לפחות
אחד מהם דיינרס 

תובנות אחרי פגישה עם אישה מדהימה ונדירה שעמדתי על נדירותה, תמיד, אך מרחוק. בעולם מתוקן ויותר זמין היינו קרובים יותר. 
מה אני רוצה באיש קרוב אליי? למען הסר ספק איש הכוונה לאדם עם זין. 

1. שלא יעיק מדיי. שיעשה לי מספיק טוב ואפילו לא אכפת לי שבמאזן שלא קיים, אני אעשה לו יותר. שישאב יותר ממני. 
2. שיקשיב.
3. שייתן לי כמו שאני נותן לו, כמו שהוא חושב שהוא מקבל ממני, אם הוא מקבל.
4. שיקשיב. 
5. שיהיה פתוח ואפילו חלקית, לביקורת עצמית, יכולת לצחוק על עצמו.
6. שיהיה חכם אבל לא חייב להיות ד"ר לפיזיקה. שיקשיב. 
7. שלא יהיה נכה רגשית.
8. שיהיה בעל אינטליגנציה רגשית לא רק כלפיי אחרים, שזה תמיד שובה לב, אלא גם כלפיו. 
9. שלא יהיה נרקסיסט.
10. שלא יהיה אגוצנטרי. שיקשיב. 
11. כשאני מדבר איתו ייתן לי רק 30% מנפח הדיבור ו70% לו.
12 הוא יכול לתת לי גם 15-20% מהדיבור ביננו ואפילו פחות. אני מודע לזה שאנשים אוהבים וצריכים לדבר, אבל בבקשה שיקשיב כשאני מדבר וייתן לי להשלים רעיון, מסר, בכייה אד הוק או בכייה לדורות. כאן החברה דיברה ממש אותי: חבר שאתה יודע שאין לך את הדקה-שתיים שהוא שואל אותך "איך אתה"? והתשובה שלך לא מעניינת כל כך כי הוא עסוק בחור תחת של עצמו ואחרי שתדבר קצת הוא יקטע אותך ויעבור אליו כי זה הזכיר לו משהו על עצמו. ואז אתה מתרגל שיש לך חלון זמנים קטן בלי שתופרע ואתה מבין שלא תמצא סעד בחבר הזה כשצריך ולכן כשאתה נשאל "איך אתה" ? אתה אומר "בסדר", למרות שאתה ממש לא. והתשובה הלא נכונה הזו מעבירה לחבר את רשות הדיבור ורשות השאיבת אנרגיות ממך. והתסכול גובר. 
אני רוצה חבר גבר שרמת ההקשבה שלו תהיה אפילו נמוכה כמו רמת ההקשבה הכי נמוכה אצל אחרונת הידידות שלי שמקשיבה כל כך גרוע, מופרעת קשב וריקון ועדיין מקשיבה טוב יותר ממנו. 
אולי זה הזין והאגו הגברי שמפריע לנו להקשיב. ידוע כי זין משבש תדרים. 
זה שאני ממשיך בקשר מעיד עליי הרבה יותר משמעיד עליו. נוסטלגיה מטופשת. ועוד. 
אבל זו שאלה של זמן. נפשי אינה יכולה להכיל אנשים כאלה בעולם שלי. אנשים שלוקחים. מתמחים בלקיחה. גם אני לוקח אבל משתדל לתת. גם לי יש גבול למרות שאני באמת אוהב את האיש. 
אנשים זה קשה. רוצה להתכנס בתוכה ושלא אצטרך אף שואב ושולל אנרגיה. אבל להתכנסות כזו יש מחיר. אנחנו מקיפים את עצמנו לעיתים באנשים שכל לא מתאימים לנו. 

 
אני רוצה לשכנע אנשים בצדקת הדרך שלי, בדעה הפוליטית שלי, בעובדות, לחשוף את המניעים, לדבר על דת ומדינה, על יהדות, ליברליזם חילוניות ומה לא, אבל שותק.לא מבזבז יותר שיחות סרק עם אנשים שמחזיקים בנרטיב במקום אמת.
אני יכול לבוא עד מחר עם עובדות, אבל זה לא ישנה את הנרטיב שלהם, או שלי. ולא משנה כמה הם חכמים. אנשים נוקשים הם טיפשים. בסופו של דבר.
וזה לא שאני לא אוהב לדבר על נושאים כאלה, אבל אני רוצה לדבר עם אדם שלפחות מכיר את העובדות או שלפחות מוכן לשמוע בנפש חפצה ופתיחות אותן. מה שנותר לנו יהיה להתווכח "לשם שמיים" על הפרשנות.
אבל זה עידן של נצחון הנרטיב על האמת. אנשים לא מכירים את העובדות וחמור מכך, חוסמים עצמם מלהכיר עובדות שלא עולות בקנה אחד עם הנרטיב שלהם. הקונספציה של יום כיפור חיה בכל אחד ואחד מאיתנו. כולנו שבויים שלה. אבל היום יש פרטוק אחר. היום שלא כבעבר, האלגוריתם של הרשתות החברתיות יוצר שנאה וקיטוב כי שנאה מוכרת ואתה תקוע באמונות במקום בעובדות.
כשאתה מדבר עם אדם "פתוח" ומעלה טיעונים או עובדות, אתה רואה בעיניו שהוא לא באמת מקשיב לך. הוא עסוק בלמצוא את המילים לטיעון הנגדי ולא אכפת לו כל כך ממה שאתה אומר. חשוב לו איך הוא ינצח בויכוח. כיצד הוא יישמע לעצמו בעיקר. 
זה עידן בו משגשגים דמוגגים ושקרנים מקצועיים. לא כמונו, אנחנו משקרים רק קצת. חלקנו גם לעצמנו.
ואולי תמיד הנרטיב שלט. השקר תמיד שגשג מהר יותר מהאמת, תמיד עשה את דרכו במהירות יותר. לומר את האמת זה לבדוק קודם את העובדות כדי שלא תיפול לדבר שקר. מי שאומר אמת הוא אדם שבודק עצמו ואת העובדות ונזהר ולכן איטי במסר. השקרן משקר במהירות, הוא לא צריך לבדוק שום דבר. רק לשקר.
ואולי הנרטיב השקרי של היום תמיד היה. פשוט הוא לא היה מפלצת שקרית מטורפת כזו שמתודלקת עם הרשתות החברתיות.
 אולי הוא היה שקר קטן כזה ששנישא ביוני דואר. שקר שמתפשט לו בממלכות, אבל בצורה איטית ומחזיק מעמד זמן רב כשקר. אולי היום ההבדל הוא שהשקרים מתחלפים במהירות. אז מה זה משנה בעצם? שקר קבוע לזמן ארוך או שקרים אה הוקים מהירים כאלה שמוחלפים בשקרים אחרים?

והאמת? האמת תמיד היתה זונה סובייקטיבית של כולם. של השקרנים ושל דוברי האמת.
כי בסופו של דבר אף אחד לא יודע מהו כבר אמת ומהו שקר. 
נשארנו עם שיח של נרטיבים ואמונות. למשל ביבי "הורס המדינה" או "מנהיג שקם פעם בדורו" "ישראל הראשונה" מול "ישראל השנייה", "הפיכה משטרית" או תיקון דמוקרטי חשוב לחיזוק הדמוקרטיה.
ואולי לא צריך להתבאס על זה. אולי צריך לאמץ כמו כולם נרטיב משלנו או לזנוח את כולם ופשוט לצוף בין ים הנרטיבים שמסביב. 
או לטבוע.