שונות

שמעתי את השיר הטוב הזה של האמנית המדהימה הזו ונזכרתי בה.

 היא תמיד היתה אומרת לי: "אני אולי דפוקה בשכל, אבל אני אוהבת אותך". שלא כמו בשיר, היא השמיטה ללא ידיעתה, את ה"אתה יודע". אני ידעתי לגביה. לגבי עצמי לא הייתי בטוח. 
זה היה לפני המהפך שעשיתי בי בעצמי.
אז הייתי בצק לא אפוי. היום אני בצק שרוף במקצת, אבל אכיל לגמרי.
 
אהבתי את הדפיקות שלה. ילדה יפה מאוד עם נפש יפה, אבל קרועה ושותתת דם. אין מה לעשות, הדפוקות והמתוסבכות הכי מושכות. 
אבל רק עכשיו אני מבין שלא אהבתי אותה.
אני קצת בלבלתי רחמים עם אהבה.
רציתי לשלוח לה ווטס אפ ולומר לה שכתבו עליה שיר והיא אפילו לא ידעה.
היא בוודאי היתה מחייכת והיינו משלימים פערים של שנים. 
 אבל וויתרתי.