היינו לפני עידן עידנים בדנג'ן. ישבנו על הכורסאות, היכן שהשולטות אוהבות להחפיץ והתנשקנו שעה.
בחיים לא התנשקתי שעה. אף פעם לא עמדתי בזה. תמיד עמד לי והדרדר למקומות אחרים. את רוצה אדון שוקו שמקפיד להחזיק אותך על אש קטנה? אה, אז זה לא אני. אני ילד שלא דוחה סיפוקים. אבל כאן שעה. ממש צל"ש.
זו היתה נשיקה כל כך טובה.
היא גם לא אמרה לי שאני מנשק גרוע שזה בכלל בונוס. זה משהו בחיבורים של הפה. אם יש יותר מדיי שתלי שפתי סיליקון או שתלי שיניים זה לא יעבוד.
לנשיקה, כמו זיון, כמו "חיבור", צריך "שניים". קלישאתי כמו נשיקה משעממת. יש נשיקות משעממות ויש רטובות עם נפח. שעה שלמה שהפה שלנו היה מחובר איכשהו והכל מסביב נעלם ונאלם במידה מסוימת. מזל שהאף שלי לא סתום. אני חושב שאפילו לא דחפתי לה יד לכוס מרוב שהנשיקה היתה טובה. היא היתה כל כך טובה ששנינו כנראה לא רצינו שתיפסק.
הייתי צריך להסתפק בנשיקה הזו. משהו לא לספר לנכדים. להשאיר משהו לעוד.
אבל לא. הייתי חייב להרוס/לשדרג את זה בזיון. אז גררתי את האינדיאנית הכל כך סקסית הזו עם זין עומד לחדר ה"חושך", החנוק, הסליזי ביותר במזרח התיכון עם מציצים מחורים זולים ורעבים כמוני וזיינתי אותה בתנוחת כלבה מכופפת.
עמד לי הזין עם קהל. כבר הישג.
מאז אני מקפיד להתנשק מלא לפני פומביות. זה גורם לזין שלי להיות פחות ביישן. לפרקים.