מוזיקה היא חלק חשוב בחיים שלי. שומע ממנה, כל יום שעות רבות. במשרד, בנהיגה, בריצה, בבית. יכול לחפש פרטי מידע על להקה שוודית שמספר האזנות החודשי שלה בספוטיפיי הוא 12 ולדלות כל פיסת אינפורמציה. כי מוזיקאים הם קצת כמו קוסמים ומוזיקאים טובים הם קצת כמו קוסמים טובים.
אני רוצה לפענח את הקסם שמאחוריהם. אף פעם ללא הצלחה. אני רוצה להבין מי עומד מאחורי הדבר הנפלא הזה שאני שומע.
כשאני זורק שם של להקה שאני מאוד אוהב, שלא כל כך מוכרת והבן אדם שמולי מכיר אותה, יש לי זיק בעיניים. האדם הזה הופך למישהו שאני "אוהב" ורוצה לדבר איתו. ממש כמו הילד, שלא הייתי בארגז החו"ל. מתחילים בזריקת סגנונות ולהקות ואם הוא אוהב את מה שאני, אז אני מרגיש קרבה אליו. מצאתי שזה מעיד הרבה על הבן אדם, לאו דווקא על ההתאמה ביננו. הוא יכול די דפוק אותו בן אדם אבל אני פשוט אוהב אותו. זה נגמר מהר מאוד, אם מה שמחבר ביננו הוא רק המוזיקה, אבל זה אחלה מכנה משותף. אפילו יותר מבדס"מ. מצאתי, להפתעתי, הרבה מאוד שיש בדסמיים שהם, שומו שמיים ותרעד הארץ, חארות כמו כולם. הכיצד זה ייתכן? פשוט, הם גם בני אדם.
אני והבן שלי נוסעים לפסטיבל רוק. אני חוזר אליו, הוא פעם ראשונה. טיול קצר לפני ואחריו 4 ימים של 4 במות במקביל מ-13:00 עד 01:30 כל יום. מתחילה פה התרגשות. ההתרגשות היא על המוזיקה וגם עליו. הרבה זמן איכות עם היצור המעניין הזה. נקווה שישרוד אותי.
כבר כמה זמן ששומע רק את הלהקות שבליין אפ. קונה לי אחיזה בלהקות שלא מכיר וגם בכאלה שכן. מוותר על להקות שמופיעות במקביל (לבחור זה קצת למות).
אחת מהלהקות בליין אפ שהילד (ואני) אוהבים. סאונד מוכר לעייפה, כמעט ומשתלב בקולות ההצלפות במסיבות. מוזיקת בדס"מ להמונים.
ועוד להקה בליין, עם השיר הזה שמזכיר לי ותמיד גורם לי "לחשוב". כאילו מדובר על משהו ראציונאלי בכלל.