למה הגדרות למה?
למה שולטים קשוחים מתנערים ומרחיקים מעצמם כל רמז לעשיית טוב לנשלטת?
אם להגמיר ולהשפריץ כל כך הרבה הופך אותי לסרוויס דום, אז אני גאה לשאת את הטייטל בגאווה. זו כפרתי.
אם לקחת מישהי פעם ראשונה למועדון, לחנוק אותה ורק ליהנות מלהסתכל עליה עומדת שם במרכז הרחבה וגומרת "מהאוויר", בגלל שהיא הגיעה למחוז חפצה אז אני ממלא דלק בשירות מלא. תמיד נותן שירות. הכבאי. המתדלק.
פעם הייתי באיזה פליי וכמיטב מנהגי המעצבן בקודש לסרב להיות משועמם, עצבנתי דום קשוח (מאוד מאוד) ואמרתי לו שכולנו "ספקי שירות". הוא הסתובב אליי חצי בעצבים בפנים זועפות ואמר "אני לא ספק שירות".
אח"כ ראית אותו שעה וחצי עובד בכיף ועושה טוב למישהי שעפה לה. היא עצמה עיניים והוא טיפל בה.
אני נרתע מאנשים שלוקחים את עצמם ואת הבדס"מ שלהם ברצינות יתרה. זה לא מסתדר עם המיתוג של השולט הקשוח. רציתי לומר לו שאין סטירה והשולטים הכי קשוחים הם נותני השירות הכי טובים. לא אמרתי "כלבי שירות", אמרתי נותני שירות. זו זכות לתת שירות. "תודה על השירות שלך". באנגלית זה נשמע יותר טוב.
למה נצמדים יתר על המידה להגדרות? הן מרדדות את המחשבה ואת השיח ואז השיח הרדוד מרדד בשכבה נוספת, שוב את החשיבה. ברור שחייבים סט או מסגרת. אני שולט בך, אז את מצפה לכמה דברים. אבל הייתי שמח ולשם אני מכוון, שלא תראי בי מכונת שליטה, אלא אדם שיש בו גם חששות, פחדים, שהוא עם בטחון עצמי מספיק, אבל גם חרדתי מספיק כדי לא לחנוק אותך יותר מדיי ושייגרם לך נזק מחוסר חמצן למוח. שלא תראי בי מישהו שאחראי על האושר שלך, דרך השליטה, כי תכלס אף אדם לא יכול להיות אחראי על האושר של מישהו אחר למעט האדם עצמו.
למה אי אפשר להסיק מכל העניין שאנחנו מספקים שירות הדדי אחת לשני?
כמו באהבה. אני אוהב אותך=את מספקת לי שירות שבו את הופכת אותי להיות "הכי אני", שאני יכול להיות. החיים קשים, יחסים עם בני אדם קשים, אבל אנחנו מספקים אחת לשני מסגרת בה צריך הכי פחות להתאמץ במגע עם בן אנוש אחר.
אני "שולט"= אני אוהב לגרום למי שאיתי לעשות דברים שמשמחים אותי ואותה. חלק מהם קשים לה מאוד, חלק נופת צופים, בתמהיל מיוחד אותו אני קובע.