האם כשטוב לך אתה פחות בכלוב?
האם כשהחיים סבבה סה"כ, עד כמה שאפשר, כאן ובכל מקום בעולם, אתה נוטה פחות להיכנס לכאן?
האם אנחנו מגיעים לכאן בתקופות בהם אנחנו פחות בטוב? רוטטים מעצמנו? צריכים תנועה? שינוי? חידוש? משועממים? צריכים תשומי?
או דווקא שטוב באים לכאן להראות כמה טוב? לשתף בטוב?
לא יודע, אבל נראה לי שאצל כל אדם זה עובד אחרת ובכלל קשור יותר לתקופות מאשר טוב או לא טוב.
הכל התחיל כשראיתי קלאסיקה של צ'אפלין.
טיול לבד. לאחר תקופה באמת משוגעת, זה גם טיול אבל גם סוג של ריפוי. שבועות. לבד, אך לא בבדידות. נחווה חופש אמיתי. לא נתחשב באף אחד. נגיע לעיר, נברח ממנה. אבל אם לבד אז למה אני משתמש בלשון רבים?
אז אהיה הכי תייר שיש. אשתדל גם לא להיות תייר. אגיע לישובים לא צמודי גדר, מבודדים, שתנים מסתובבים לך בחצר ועם "מסעדה" אחת בכפר במקרה הטוב. במקרה האחר, היותר רווח, בטיול הזה, כפרי רפאים. שרוב בתיהם עזובים ומי שנשאר אלו המבוגרים יותר עם העיזים והתרנגולות במשק הצמוד לבית שלהם. שם אישן הרחק מתיירים. הרחק מהעיר, הרחק מאנשים. לשקט והנצחון המוחלט, שעושה לך טנטון באוזן. לכבישים שלא נוסעות בהן מכוניות, לאנשים שלא יודעים מילה באנגלית. אשב עם שותי הכפר ואצחק איתם, לא ברור על מה וגם זה לא חשוב כי הצחוק הזה מדבק. צחוק של אוויר הרים ללא "נפילות", אזעקות וסכנת חיים. ללא ציניות. אבלה לילה לבן במיון באתונה בעירום. אין לי בעיה עם עירום ואני סוג של נודיסט בתיאוריה, אבל לא שהוא נכפה עלייך. צנעת הפרט היא אחרת כאן. באתונה שתדעו, נערכות בדיקות לאנשים בעירום מלא, באדישות רבה, כשחלק מבאי. מיון האחרים, עירומים גם הם, צופים בעירומים האחרים באדישות מוזרה.
דמעתי מהחופש ונשגבותו של הטבע, בכיתי מול מפרץ, אכלתי דיונון פעם ראשונה (זה מגעיל וצמיגי), עשיתי קיאק במפרץ שומם אבל לא יכולתי לחוות "ביחד" עם מישהו. יש הבדל גדול כשאתה חווה טיול לבד וחווה את אותו טיול עם אדם אחר. אותן מקומות והמהות של הטיול שונה בתכלית השוני. העיבוד של החוויות משאיר בך זכרון אחר.
נוף פראי שלא יהיה עם מי לחלוק אותו. אעצור איפה שארצה. לא אחכה לאף אחד שיעשה פיפי או ירצה לעשות שופינג מקרי או מתוכנן. אפגש עם אנשים שמטיילים לבד ונדבר שעות, שיחות כמו שאני אוהב. לא נעביר טלפונים כמו פעם, כי מה הטעם? ברור שלא נישאר בקשר. אוותר על פגי. בזבוז אנרגיה וזמן. זה היה הטיול הכי טוב והכי קשה שהיה לי בחיים. ועדיין הייתי חוזר על כל יום ויום שם.
אכריז שהיה טיול מדהים. מלמד, מעין מסע, בעיקר פנימה. הבנת הגבולות שלי, הבנה מה לא. מהו לבד? מהי בדידות? מה אני רוצה מעצמי הלאה.
אשמח כל כך, בניגוד מוחלט למצופה, לחזור.