לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 15 שנים. יום שישי, 2 בספטמבר 2011 בשעה 15:21

פתאום נזכרתי בזה. זה היה יחסית מזמן.
זו היתה בשעה 03:00, אבא צובט באמא. ממולל ומועך את פטמותיה.
לא זוכר, כבר אם זה היה באמצע סשן או סתם סיפוק הצורך הסאדיסטי בקטנה, ככה לפני השינה.
פתאום, מרחוק יחסית, בת קול : "יש לי מטבע של 10 ש"ח מתחת לכרית. היא היתה כאן".
אני והיא לסירוגין : "איזה יופי".
הבת :"אבל איך הפיה מתחפשת לאבא ואמא"
אני : "לא נראה לי שהיא מתחפשת לאבא ואמא. אם אני אראה את הפרצוף שלי מתגנב אלייך לכרית אני איבהל".
הבת :איך היא נכנסת הביתה?
אני : "לדעתי היא רואה ואינה נראית".
ואז באמצע הלילה מתפתח דיון קצר אם הפיה גדולה, קטנה בלתי נראית ואם היא קטנה יותר ממטבע כיצד היא שמה אותו מתחת לכרית? אמא אומרת לה שהיא עושה קסם ולא משנה שהיא קטנה יותר מהמטבע עצמו.
דוח שיח מוזר בין אנשים על מיטה שמתחתיה מזוודה נעולה עם מנעול, לבין ילדה בחדרה ב03:00.
היא : "אבל למה היא לא לוקחת את השן מתחת לכרית"?
אני והיא לסירוגין : "כי מה היא תעשה עם מליוני שיניים של ילדים. וחוץ מזה היא רוצה שתהיה לך מזכרת".
היא : "מה יקרה שהיא תמות".
אני :"פיות לא מתות".

כמה שקרים.
לבנים כאלה.
עם חיוך עם הפרצוף.
לגיטימיים.
להעצמת החוויה.
אבל זה לילדה.
כמובן.

אם יש פיות הן לא מתות.
לפחות לא באגדות.
טוב אולי הם רק מזדקנות.
מראה לא נחמד- פיית שיניים בלי שיניים.

שקרים לבנים.
לגיטימיים.
כל השקרים שלנו הם לבנים.
בעיניים שלנו.




ניק קייב שואל האם את אוהבת אותי? כמה פעמים.
אבל לא רק.
הוא לא מסתפק בזה.
חפרן הבחור.
הוא שואל האם את אוהבת אותי, כמו שאני אוהב אותך?
מי בכלל משווה?
מי ימדוד?
איך?
זה משנה?

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י