שונות

זה מציק? זה מטריד?

היא הפכה להיות הנשלטת שלו.
בהתחלה היה מקרטע.
מצידו.
מצידה.
ככל שהזמן עבר, זה תפס יותר ויותר נפח.
בתחילה הוא השתלט על גופה.
(בתחילה היא העבירה לו את השליטה על גופה).
אח"כ הוא השתלט על נפשה.
(אח"כ היא העבירה לו את השליטה על נפשה).
הוא לא הסתפק בכך.
שראה שהשליטה עושה לשניהם טוב. רצה עוד.
מה עוד יכל לקבל?
היא הפכה לתלותית בו. זו לא היתה המטרה, אבל זה בא.
ואז הוא הגזים.
היתה לו גישה לחשבון הבנק שלה.
היה לו מפתח לדירה שלה.
תיאורטית ומעשית הוא יכל להגיע מתי שרק ירצה.
הוא יכל להגיע בלילה שהיא ישנה.
הוא יכל להגיע שהיא עם הילדים.
היה לו אפילו מפתח למחסן של דירתה.
מה שולט יכול לעשות עם מחסן?
זה לא משנה. העיקר שיש.
שכל פעם שתפתח את המחסן, תחשוב על זה. שאולי הוא שם.
אולי ישאיר לה פתק עם הוראות.
היא אהבה אותו, למרות שלעיתים עצבן אותה.
היה לו מפתח לרכב שלה. הוא היה משתמש בו באופן תדיר.
גם כאשר היה חונה בחנייה שלה עם טנק דלק מרוקן.
לא היה אכפת לה.
הוא ידע היכן היא כל הזמן.
חלק מהשולטים אוהבים לדעת בכל רגע נתון היכן הנשלטת שלהם.
אף אחד לא ידע ברמה הזו.
הוא ממש ידע כל שנייה היכן היא.
אם רצה.
היה לו מפתח לתיבת הדואר שלה.
היה לו מפתח לליבה, אבל זה שחוק מדיי ולכן הוא לא השתמש בו אף פעם.
פרקטית, הוא לא היה צריך. היא אף פעם לא נעלה אותו.
הוא היה דורש ממנה לשלם עבורו שהם היו יוצאים למסעדות.
כשהוא היה הולך להשתין. היא היתה מתמודדת עם החשבונות.
מוציאה את הכרטיס ובשלווה מוסיפה את הטיפ לחשבון.
היא לא ראתה בזה ניצול.
המעניין הוא שהוא אף פעם לא חשב שזה ניצול ציני של יחסי שליטה.
זה נראה טבעי.
כאילו היה להם חשבון משותף של ממש.
תאמרו ניצול. תאמרו בן זונה, אבל היא אהבה אותו.
בעלה ידע על הכל.
היא ידעה שבעלה יודע.
הוא ידע שבעלה יודע.
כולם ידעו על כולם.

היא היתה נשלטת מיוחדת.
יהלום של ממש.
היא בחרה לה ניק : "יהלום-נא".
הוא תמיד הבין למה "יהלום".
הוא הבין גם ה"נא".

הוא הבין, אעפ"י שמזמן יכלה להוריד את המילה השנייה.