שונות

ואולי אני ונילי בעצם?
אולי התחפשתי? ולא יצאתי מהתחפושת? אולי אני פה בכלל כדי להשביע את רעבונה?
ואולי אני בכלל לא אמיתי? הכי נשלט שיש. עוד פעם הגדרות מטופשות. נשלט של אהבה. נשלט של נסיבות.
מעט מוזר שאני אומר את זה הרי אני נגד "הגדרות".
ובזמן האחרון אני לא נהנה להכאיב. הסשנים פחתו. אמרתי לה את זה. שאני נהנה פחות. והכמות קטנה. והכמות תקטן.
היא מבינה שכמות הסשנים תקטן.
הבדס"מ יקטן? - שמש העמים? שומו שמים ותרעד הארץ וכל צבאה ויאמר אלוהי הבדס"מ ויהי אור ותחזור אחריו הנשלטת - ויהי חושך.
ואני מספר לכולם שאני ונילי. למי ששכח הוניליות הוצאה מספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי. ואולי אני מתבלבל ובי. די. אס. אם. היה זה שהוצא משם.
ואז במייל דום, אחרי שקיבלה את מנתה הנדירה, לאחרונה, עמדה שם עקודה על הצלב ונשאלה "מסוגלת לעוד"? ותשובתה היתה מעניינת. תשובתה לא היתה חשובה, אך מעניינת. והמשכתי והמשכתי. בשבילי יותר מאשר בשבילה. והתפרקתי לי עליה. כמו שאני אוהב וכמו שהיא אוהבת.
ואז הבנתי שאני לא ונילי?
לא. עדיין לא. כי מה זה אומר שאתה מצליף בנשלטת שלך או במישהי אחרת? במישהו? בכלב? או בסוס?
זה לא אומר שאתה בדסמ"י. עדיין לא.
מתי ידעתי ש"הכל בסדר" איתי ואני לא פותח פערים בלתי נסבלים מולה, שכן גם ככה הפער גדול. נסבל אך קיים.
הבנתי את זה ברגע בנאלי. באותם רגעים בלתי חשובים, בבדס"מ הרוטיני ה"טכני". הבדס"מ הכי משמעותי(?)
היא ביקשה אישור בע"פ, פנים מול פנים מבעלה שחזר מוקדם הביתה (מוקדם זה 17:00 ואתה מרגיש שזיינת את המערכת ואת העולם ושמח כמו ילדה קטנה). אישור שמתבקש כמה פעמים ביום.
היא ביקשה אישור ל4 קוביות של שוקולד ללא סוכר. אתמול קיבלה אישור ל4 קוביות. זכרתי. אמרתי לה : "לא. רק 2".
היא אמרה לי "באמת?"
"כן" אמרתי לה בקשיחות יחסית, אמרתי לה. והוספתי : "ונכון שאת רטובה שם"?
"כן", "זה מגיע ישר", אמרה לי, "ועכשיו שאתה שואל אז אני עוד יותר רטובה".
עד כאן הכל בסדר אני עדיין ונילי. הכל בסדר.

אבל השינוי בנפח החדר שקטן באופן מזערי ביחס לחפצים ובני האנוש הנמצאים בו גרם לי להבין שאני לא כל כך.
אני לא אומר שכבר היה ניתן לזיין בעזרתו. זאת אומרת היה אפשר. הוא היה אוגר כוחות תוך כדי, מה שאני בא לומר שעדיין לא הגיע לשיא תפארתו. אבל זה גם לא משנה. משנה התגובה הפיזיולוגית-האוטומטית. הוא, נייר הלקמוס של החרמנות, החל לגדול. לאגור תאי דם ופלסמה.
זה לא שזה לא היה בעבר. הוא הראה סימנים בסיטואציות דומות, אבל הפעם אהבתי אותו במיוחד. אני אוהב את הזין שלי. יש לנו יחסים טובים. אני לא מאוהב בו אבל אני אוהב אותו (זה מונח של ילדות או של מבוגרות?)
אני אוהב אותו למרות שהוא בגד בי פעם. יש לו פריבלגיה לזין שלי. אני לא יכול לריב איתו. אני אוהב גם אותה למרות שגם היא בגדה בי. מצד שני איתה אני יכול לריב. לזין שלי יש חסינות, לה לא. אל תסיקו מסקנה שאני נוח לבגידה. אני לא. רק לשניהם הרשיתי. עד כה.
אנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני. אני והזין שלי (אני מתכוון להמשיך לדבר עליו) משתדלים לא לשקר אף פעם אחד לשני. הכי אמיתיים שניתן.
חזרה לעניינו : שאמרתי לה שלא והיא אמרה שהיא רטובה אפילו יותר, הוא אותת שהוא אוהב את זה. הוא ואני, דון קישוט וסנשו פנשו במובן הטוב שלהם. ויש להם טוב כזה, מבעד להררי הגרוטסקיות. הגרוטסקיות הבדסמי"ת הכל כך נפלאה הזו. ולא ידוע מי הוא מי? וזה לא משנה אם הוא, הזין, סנשו פנשו ואני דון קישוט, או ההפך. למותר לציין הוא גם יודע שאני לא עושה את כל מה שהוא מורה לי לעשות. וטוב שכך.
לעיתים, זה עוזר לראות בעצמך סנשו פנשו/דון קישוט של הזין שלך. נותן לך זווית ראייה נטולת אגו. (וגם כאן להיות סנשו לפרקים זה טוב כי סנשו היה לפחות חכם יותר) אגו לא חסר. וגם סופר אגו ואיד. אוחחח איד. (מילה אחרת ונרדפת של איד היא "סתמי". תרגום גרוע למדיי כי יצרים דחפים וליבידו הם לא סתם) בקיצור הוא מתעורר ואני חושב שאני לא ונילי. אולי מעט יותר מנטלי (מת על הגדרות) אולי פחות פיזי לאחרונה, אבל לא ונילי.
דום (פריניון) למהדרין כמו שאומר החבר.
הפערים לא כל כך גדולים. סנשו/דון קישוט יעיד.
זה לא היה ברור. לפחות לא לי לאחרונה.
ואולי בכלל אלו עליות וירידות. ומרגע ש"נגעת נסעת"?
once you go black you never go back או היותר נחמד : once you go black you gonna need a wheelchair
בכל אופן צפירת הרגעה.
התכוננתי כבר לחיות בתוך זוגיות כאשר אחד הוא ונילי והשני בדסמ"י ואולי זו פשוט היתה תכנית מגירה לשעת חירום.
לחיות בפערים כאלו זה קשה אבל אפשרי. בפערים פחותים כמו אלו זה קל יותר.
ואולי אנחנו בכלל לא בפערים כאלה גדולים כמו שאני חושב
או רוצה לחשוב.
אולי גם אי אפשר שלא יהיו.