"אנחנו לא נוסעים בלי הילדים לחופשה, אנחנו פשוט מתגעגעים אליהם".
משפט אמיתי. הסתכלתי עליו. רציתי להגיד משהו ציני ומעליב אבל שתקתי. בכל זאת ילדים. סוג של עז קדושה. הייתי גאה בעצמי. למדתי טאקט בזמן האחרון. שאלתי את עצמי אתה אבא גרוע או שהוא מעושה מדיי?
לא זה ולא זה. אני לא אבא גרוע. והוא כנראה אוהב להיות עם ילדיו. כל הזמן. גם אני מתגעגע אל הילדים הקטנים.
עוד מעט החופש הגדול נגמר והם אצל סבתא.
וזה די קשה בלעדיהם.
למשל, יצאנו השבוע ביום שלישי למסיבה.
אתמול יצאנו והתעוררנו היום ב-13:00 (הזמן שהם אמורים לחזור מהגן/בי"ס).
היום אנחנו יוצאים שוב למסיבה.
לא צריך בייביסיטר.
אנחנו מזדיינים בדלת פתוחה.
היא צועקת בלי חשש.
אם יש בדס"מ בזעיר אנפין, אז הוא מתרחש בשעות מוקדמות למדיי.
לא צריך לחכות לשעות הלילה.
לא צריך להכין ארוחת ערב ואפשר לישון צהריים (אם לא הייתי עובד).
אפשר להסתובב עירום.
אפשר לראות פורנו בקול.
אפשר לראות עוד פורנו בקול.
אפשר לראות פורנו גם בלי קול.
בבקרים אני קם, שוטף פנים, מצחצח שיניים, ונוסע לעבודה. שכחתי מה זה. אני כבר לא מאחר בגללם. רק בגללי.
אה, ושקט, הבית שקט.
אין רעש של משחקי מחשב.
אין "אבא הוא הרביץ לי. שתו לי. אכלו לי".
שרק יחזרו כבר.