רוצו לשמוע אותם. טוב רק אם אתם ממש אוהבים פוסט פאנק. (לא השיר הזה)
דווקא באתי לכתוב פוסט על הידלקות וירטואלית אבל זה מה שיצא לי לבסוף :
השבוע יש לי פגישה עם מישהו מהכלוב. מ"הקהילה".
מישהו חכם, מעניין. גבר. אני לא בקטע של גברים. אומנם אני לא הומופוב, או לפחות לא הומופוב מוצהר (גיליתי שיש מלא הומופובים בארון) זה לא מפגש של משיכה מינית. לא מפגש של שליטה.
אני הולך להיפגש עם השולט של אשתי.
היא לא רוצה שניפגש, אבל אף אחד לא שואל אותה. היא כנראה רוצה שהחוויה שלהם תישאר שלהם. גם ככה החוויה שלהם. היא לא תיפגע.
אני לא יודע מה הוא הולך לומר לי אבל אני מניח שזה מה שאני אומר לו : (בנקודות. ואולי לא צריך להיפגש בעצם)
אני שמח שאתה השולט שלה. בין כל מחפשי הזיונים, מחפשי סשנים מזדמנים, מחפשי אוצרות מחפשי זהב. אני מעדיף שזה יהיה איתך. במסע הזה שהתחלנו כל צד שומר על הפרטיות של הצד השני. היא לא מספרת לי על המפגשים שלה ואני לא על שלי. אולי בכלליות. וגם זה לא תמיד. היום גם אני לא רוצה לספר לה. אעפ"י שלה קל יותר, משום מה. נראה לי. או שהיא בשקט. לא כמוני.
מדיי פעם היא היתה נפגעת משקרן בכלוב (נשבע לכם יש כאן שקרנים. אני לא משקר) ומספרת לו את סיפור חייה הוא היה רגיש מספיק כדי לתפור סיפור רגיש מצידו והבנה. ו....הכלה. היא לא היתה עושה משחקים וכך הגברים הצלופחיים יותר היו מוכרים לה סיפור יפה של "שולטים" חלקם ייפו, חלקם שיקרו..יצר האדם שחקן מנעוריו. אבל זה לא הנושא. בתהליך הזה שעברה ידעתי שהיא תיפול, ונשבע לכם שראיתי שזה מגיע. אבל לא יכולתי להתערב. כמו שופט שפוסל עצמו משיפוט הוצאתי עצמי מלחוות דעה.
ואמרתי לעצמי שהיא צריכה ליפול כמו כולן. אני לא אברר לה על שולטים. אני לא אפנה לחברים ולא אשאל ולא כלום. שתעשה את הדרך לבד. ותבין ותשכיל. היא תמימה. מבחירה. פעם היא אמרה לי שהיא לא רוצה לאבד את זה. את התמימות. שהיא יודעת שהיא תפול. קינאתי בה. אני למשל, שלא כמוה לא יכול ליפול עם אנשים. אני לא מאמין להם. לעיתים אני מכניס את עצמי לתמימות בכוח, אחרת אי אפשר באמת לחיות כך. תמיד יש לנו, בני האדם, אינטרס. תמיד האמת מסופרת דרך פריזמה. גם אמת "אובייקטיבית", כביכול שאין מה לשקר בה. האמת גם עירומה וגם זונה בת זונה. כולם מזיינים אותה ואת אמא שלה. אבל אתה אמיתי. או חשוד כאמיתי. נראה לי. לא מכיר. סומך עליה.
מה אני עוד אומר לו : לא. אל תדאג לי (אם אתה ממש רוצה לדאוג) אני בסדר. זה טבעי אתה יודע. קנאה. אינטימיות שנוצרת ביניכם. תשמע, אני אמשיך, אני מכיר אותה. הייתי השולט שלה. אני יודע עד כמה זה לא משחק אצלה. אני, למעשה, למדתי לשלוט בלי לדעת מה זה בכלל, אצלה. היא שם לגמרי. אם היא מרגישה בטחון אתה תהנה ממנה.
מה אני אומר לו? שהיא מדהימה. שהיא נדירה? רק שלא יתעלק עליה ולא יעזוב. אז מה אני אומר לו שהיא לא משהו? לא רוצה שיעזוב. עד שמצאה.
היה משהו שחרפן אותי. כן איבדתי את זה לגמרי. מותר לי. אני נלחם פה במפלצות. מפלצות בתוכי. ואולי הם לא מפלצות. אולי אלו רגשות טבעיים, אנושיים. וכמו הפחד צריך ללמוד לחיות אתו. לא להתגבר עליו. לא לנצח אותו. לתעל אותו. לדעת ללכת לצידו.
וברגע אחד הייתי מוכן לחזור אחורה ולסגור את הדוכן הזה ביריד המוטרף. לסגור את היחסים הפתוחים הללו. הייתי חייב את האיבוד הזה לעצמי.
ואחרי הפחד הנורא הזה שאחז בי הכל הסתדר. עכשיו כשאתה אומר לה מה לעשות זה פחות קשה.
דרך אגב, אם אתה יכול לגוון בצבעי לק שאתה אומר לה לשים אני אודה לך.
חבר טוב אמר לי שאצחק על העניין הזה. שאזרום. אז אני זורם. זורמת אם תרצה.
אני לא יודע אם אתה רואה את זה אבל היא בדרך להתאהב בך. זה בסדר. אין לנו שליטה על זה. גם לא רוצים לשלוט על זה.
אולי גם תאהב אותה. אולי לא.
תשמע, אני אמשיך לנאום למסכן שכבר בטח מתחרט שהגיע, יש לי אינטרס שהיא תהיה מאושרת. ראשית בגללה. אני אוהב אותה. שנית, בגללי, אני אוהב אותי. שלישית בגללנו. אני אוהב אותנו. את החיים שלנו ביחד.
ואתה עושה אותה כזו. אם רק היית מזיין אותה אז זה היה פחות קשה. אבל זו שליטה.
זו לא שליטה בכאילו. זו לא תבלין או קינקיות, או קשירות או שעווה או כאב או כל אלו בלבד. כל אלו הם נחמדים מאוד. הבן אדם שולט מנטלי. אני יודע מה עושה לנו השליטה המנטלית.
כשנשלטת עושה מה שאנו אומרים לה, ואפילו אם זה משהו קטן, אנחנו באים על סיפוקינו יותר מעשר גמירות. טוב לא תשע, שלוש. שלוש גמירות. עשרה גמירות ירדו אל העולם תשעה מתוכם (או סחורה שבשווי) נטלה השליטה המנטלית. כשהיא משולבת עם שליטה פיזית זה מתכון מעניין, מחרמן ומספק.
מה עוד אומר לקהל השבוי של האיש האחד שלי : השליטה שלך בה משפיעה, גם, על החיים שלי. מילא החיוכים שלה, אבל לעיתים אני מדבר אליה והיא ממש לא איתי. עכשיו יכול להיות שזה לא קשור אליך, אבל כשאתה חי עם מישהי כל כך הרבה זמן אז אתה לומד מתי החוסר ריכוז הוא מעייפות, מתי הוא כתוצאה מילדים ששיגעו אותה כל היום ומתי הוא מהתרגשות. וזה טוב התרגשות באמא שלי ובאמא שלך. אבל אני לא אומר לו ב"אמא שלך". אני לא רוצה להישמע רדוד.
אתה משנה את החיים שלי. גם לטובה וגם לרעה. אני חושב שבסה"כ הכללי אתה משנה אותם לטובה.
יותר משקשה לי (וזה הולך ומשתפר), עם השליטה שלך בה יהיה קשה יותר אם תפסיק (מי הטיפש שאמר את זה עכשיו?). הנה היא אצלך עכשיו ואני עוד יותר בסדר. היא התלבשה בשמלה. התאפרה. אוףףףף היא נראית טוב. מוזר. חיוך רחב על פניה. נדמה לי שאני מתחיל לאהוב את החיוך הזה ולא משנה מקורו.
אולי נתקשר לאישה שאני רוצה ונזמין אותה למפגש פה למטה בחנייה של הבניין ברכב, כמו שהציעה?- טוב אל תראה לה שאתה מתלהב מדיי. אפילו שגם היא רוצה. לפחות לנסות. ולמה לערבב בשר וחלב? (אבל היית באה נכון?) אני לא ממש מפקיד בידיך אוצר כי אני זה לא המפקיד. היא זו שמפקידה. ניסיתי להפקיד אותה פעם אצל מישהו זה לא ממש הלך. זו היא שצריכה להפקיד. מישהו אמר אמון? אז לא מפקיד. אני גם לא המפקד. אחרי שנים, של פיקוד, אני זה שהתחלתי את המרד על הבאונטי ואני גם הקפטן הנבגד. הבאונטי אמור להיות של שנינו. או של אף אחד. הדרך לאוצר רצופה סכנות.
מה עוד אומר לו? מה נותר?
שמח אותה.
ספק אותה.
העצם אותה. כמו ששליטה אמיתית יכולה לעשות. כמו שאני עשיתי פעם. אפילו יותר.
אתה יכול ליהנות, גם, אם אתה מתעקש על הדרך...
ושניפרד אומר לו את המשפט הכי בנאלי, קיטשי והכי נכון : "שמור עליה".