שונות

ווטסאפים קצרים.

הנה הם גולשים מעבר לחרמנות.

ואז אני אומר לה "אקח ממך מה שתתני לי".  

היא כותבת "טוב......"

ואני כמעט מתאכזב.

מייד אח"כ היא כותבת "אתן מה שתבקש ממני". 

אני מדמיין מייד את המבט שלה הזה והזין עומד. מי שולט כאן?

לא צריך יותר אחרי משפט כזה. 

לעשות לה את כל הרפטואר? עליה? דווקא עליה? בטח. אז על מי?

לסמן וי? יש בי את הדחף הזה. בייחוד עכשיו. להביא אותה לקצה שלה. לקצה שלי שהולך ומתרחק.  

היא אפילו לא מדמיינת מה אפשר לעשות לה, ואתה רוצה להנחית לה את הכל בעזרת הפרצוף של הבחור הטוב? 

בטח שאתה רוצה. בא לי. כל כך בא לי. להוציא עליה את כל הטירוף ההגיוני הזה. הנה היא זו שאמרה "אתן מה שתבקש ממני".

היא רוצה הזונה. בטח שהיא רוצה. כי היא זונה. תעשה מה שאתה רוצה בה. אתה יכול. אתה באמת יכול?

בין שני המשפטים, שלי ושלה מצאתי לי את דרך המלך שלי.

אקח ממנה את מה שאני חושב שהיא יכולה לתת. ואז מעט יותר.

לפחות בהתחלה.