אנשים לא יכולים באמת להיות מסווגים.
להכללה ולהגדרות מטרות חשובות. הם יצר הישרדותי. היינו, ועודנו מסוגלים להעיף מבט במשהו או מישהו ולהחליט בשבריר שנייה אם אנחנו בורחים או נשארים. אז גם אני מקטלג. חופשי מקטלג. ורק אח"כ מכיר יותר לעומק.
הניסיון לקטלג אותם לטיפוסים נידון לכישלון. כל אדם הוא מורכב והוא לא רק "אדם טוב", "חרא של בן אדם" "רגזן" או "דכאוני".
ומה הקשר בין קטלוג לווטס אפ? אל תגידו לי שזה נושא שולי. היום "המדיום הוא המסר". ומדיה (תודה לאמירדום) קובעים לנו את צורת ההתקשרות וגם, כיצד נחשוב, לעיתים, בעקבותיה. סוגי המדיומים קובעים לעיתים את אופי החברה.
ווטס אפ הוא מדיום מרכזי לתקשורת בין אנשים.
העולם בווטס אפ או האנשים שבו נחלקים לשני סוגים : אלו שמאפשרים לאחרים לראות מתי היו מחוברים לאחרונה, ועל הדרך מוותרים על האפשרות שלהם לראות מתי אנשי הקשר שלהם מחוברים. הסוג השני : אלו שמאפשרים לראות מתי היו מחוברים לאחרונה וזוכים לראות מתי אנשי הקשר שלהם היו מחוברים לאחרונה. החברים שלי, כמו שלכם, נחלקים לשני הסוגים הללו. ותיקים וחדשים כאחד. יש לי גם כמה חברי אד הוק. חברים לעצה. הם גם נחשבים "חברים". חברים בזעיר אנפין ואולי לא. אולי הם לא חברים. הם רק אנשים. כמו שאתה פוגש ברכבת ומחייך אליהם כאשר מתרחשת סיטואציה מצחיקה.
לעיתים אני הולך לישון מאוחר ואני רוצה לשלוח למישהו או מישהי ווטס אפ למשל ב01:00. ואני מתחבר ורואה שהבן אדם היה מחובר לפני 2 דקות. אז אני שולח ויודע שהוא לא ישן כעת. בקבוצה לא ניתן לראות אם חבריה מחוברים, אבל בקבוצה שלנו מותר לשלוח הודעות ווטס אפ תמיד.
אבל אם הבן אדם לא מאפשר לי אז אני לא יודע אם הוא ישן או לא. ואני גם לא יכול לשאול : "ערה"? וערה זו שאלה חשובה. זו לא שאלה פשוטה. אני רואה בה שאלה פילוסופית.
"ערה"? זה עצוב. לאומר ולמשיבה, בהרבה מקרים. אבל זה עדיין טוב יותר מ"?".
חשבתי לעצמי מדוע בחרו החברים שלי, לא לאפשר לאחרים לראות אותם. אני כל כך מבין אותם. אנחנו כל הזמן זמינים. כל הזמן מנוטרים. ווטס אפ, האנג אואטס, פייס, פייס פאק. פאק פייס. ואנחנו רוצים שלא יעקבו אחרינו. וכשמישהו שולח הודעה ואני לא מגיב עליה ישר, שלא ייעלב ולא יצפה שאענה לו ישר.
ככה הצד השולח לא יודע שהצד המקבל ראה את ההודעה ומתי היה מחובר. ויותר ויותר אנשים סביבי בוחרים באפשרות הזו. ונדמה לי שכל החברים שלי מחביאים עצמם בווטס אפ לסירוגין.
ניסיתי לאפיין את האנשים המסתירים ואת אלו שלא, ולא עלה בידי למצוא מכנה משותף ביניהם.
חשבתי גם להסתיר אותי. זה עלה בראשי. מה שגרם לי לחשוב על האפשרות הוא תו. ליתר דיוק התו הזה "?" אני מקבל אותו מדיי פעם. אני משוכנע שגם אתם. אנחנו רואים שני "וי" בווטס אפ ושהצד השני מחובר ואנחנו מצפים ישר שיענו לנו. "הוא מחובר, אז למה הוא לא עונה לי"? "הוא מזלזל בי". "הוא מחובר. הוא עונה לאחרים ולי לא"? "יש לו סדרי עדיפויות אחרים"?
בטח שיש לי סדרי עדיפויות.
ואז אני מתחיל להבין את המסתירים.
ה"?" לא יעזור.
אם לא ראיתי את ההודעה הראשונה או בחרתי שלא לפתוח אותה. לא יעזור ה"?".
חשבתי להסתיר. ואז החלטתי שלא (בינתיים).
לא אכפת לי שיידעו מתי הייתי מחובר לאחרונה. אז לא עניתי לך או לך. זה אומר שלא בא לי לענות. זה אומר שאני מאוד עסוק או ששכחתי. או ששמתי את הפאקינג סמארטפון הזה שהשתלט על כולנו בצד לשעה קלה. או שאני מאונן (תירוץ לא טוב. כמה זמן זה לוקח?) או שלא בא לי לענות. שהיה לי יום מטורף בעבודה ואני לא מסוגל לתקשר עם עצמי.
גם "שכחתי" זה אחלה תירוץ. אצלי זה אמיתי. תירוץ אמיתי.
ואפשר גם להתקשר.
עדיין יש אפשרות כזו בטלפונים ("אני מעדיפה בווטס אפ"- הפכנו כולנו לכתבנים. מפחדים או לא רוצים לדבר אחד עם השני)
שיחה של כמה דקות, טובה יותר, לעיתים, משעה וחצי של הודעות בלתי נגמרות בווסט אפ.
ערה? (במקרה)