היא היתה כל כך יפה שהלסת נשמטה לי.
הזין קיבל פקודה מהמוח. אני רק הייתי המתווך. לא ממש שולט על המתרחש. זאת אומרת על הזין. וכן, אני יודע יש כאן שולטים ששולטים גם על הזין שלהם. הם כל כך עמוק בשליטה ("בכל אספקט בחיי") שגם כאשר מוצצים להם הם נותנים פקודה לזין והוא לא עומד. זו רק הבעיה שלי. שהוא עומד בלי רצון.
כאילו הזין שלי הוא חלק ממערכת העצבים הסימפתטית, ממש כמו נשימה, או הלמות הלב. רק כאילו.
הכי נשלט שיש הזין. של המוח שלי. וככה הוא נע בין עצמאות מסויימת לשליטה. פעם עושה מה שהוא רוצה ופעם מורד ומפגין עצמאות.
למדתי, לעיתים בדרך הקשה, להקשיב יותר למוח מאשר לזין. לא לשכוח שהמוח מפעיל אותו. המוח גם יכול לכבות אותו.
היו לה שפתיים עבות ומסותתות היטב ועיניים ירוקות.
היא היתה יפה כזו מהאגדות. עם רגליים יפות וארוכות, חזה מרשים, תחת חצוף בדיוק במידה הנכונה.
יפה ללא איפור. טבעית. היא באה ללא איפור ונראתה יותר צבעונית מסידני לאופר.
נוסף ליופי שלה היה לה מבט מצמית. משהו על הגבול שבין עצבות מהורהרת לנסיכת שאול.
אני מודה שישר חשבתי איך הזין שלי ייראה כאשר השפתיים האלה יעטפו אותו מכל הכיוונים. רציתי לזיין אותה. רציתי לקשור אותה למיטה ספציפית בא.ת. כלשהו.
רציתי לסטור לה על הפנים המושלמות הללו. סטירה ועוד אחת. ועוד. ועוד. ואז שישרוף לה, ממש, וכאשר תחשוב שזה נגמר ותפתח את העיניים, אז עוד אחת הכי חזקה שיש לי. מהלב. טוב חצי לב. בינתיים. או בכלל.
רציתי להשפיך לה הפנים היפות הללו.
רציתי לבעול אותה בתחת. להכניס לה את הזין שייעלם לו בתוכה בגובה אפס.
רציתי לקחת את השיער השחור והחלק שלה ולמשוך אותו ואת הראש המחובר אליו בכיוון שלי ואח"כ בכל כיוון אפשרי. שושנת הרוחות.
רציתי לחוש כל ס"מ מהגוף היפה הזה שלה, אינסייד אואט, כמו הסושי שהזמינה.
עברתי לשבת לידה. היה לה עור רך. ישבתי ונהניתי להסתכל עליה. היא היתה מובכת. אני אוהב את זה.
היא היתה כל כך יפה.
אבל כל כך סתומה שהיה עדיף, אולי, לדבר עם חאלד משעל.