שונות

"תתפשטי".

היא רוצה להתפשט בחושך. אני לא אצליח להתרגל לקטע הזה אף פעם.

  באמא שלי יש לה גוף יפה. אבל היא רוצה חושך. למה? בואי נראה רגע...אה. כי היא אישה. 

אתן כולכן כאלה? כולכן? ואם מישהי אומרת על עצמה שהיא כוסית, אז היא משקרת? לעצמה? בטוח יש כמה בחורות שיודעות שהן כוסיות. כנראה רק  2.5% מהאוכלוסייה.   

השוט עבד קלות על גופה.

היא כל הזמן קופצת. הייתי קושר אותה אבל צריך להשאיר משהו לאחר כך. 

יש משהו מעניין ומרגש בסשן ראשון של מישהי. שלא יודעת כלום.

היא זו שבחרה אותי. הציבה גבולות. ביקשה שאהיה עדין, אפילו שכחה להסיר תחתונים. מי שולט בסיטואציה. היא. עד שמתחילים. אולי גם מעט אחרי. תלוי איך מסתכלים על זה.

יש משהו מעניין להיות עם מישהי מנוסה שאתה יכול להתחרע עליה, זה ממלא אחרי צורך. ויש גם משהו מעניין בהדרגתיות הזו. מבטים מופתעים, חשש, פחד לעיתים. אני אוהב שזה מרגיש להן מוזר. מוזר ומעניין.

  היא שואלת מה זה קיין? ואני מראה לה. הקיין הזה אכזרי וסימן כמה ישבנים ואני עדין איתו.

היא שואלת מדוע יש לי אטבי כביסה ובמקום להסביר לה אני מדגים לה. תולה את הכוס שלה לייבוש. זה פחות כואב לה מהפטמות. הכוס שלה לא מתייבש. רטוב. איזה כוס יש לה. ללקק אצבעות. שהיא תלקק.

ואחרי כמה הצלפות הגוף הצלופחי יאבד את האחיזה שלו. ישקע בריפיון שרירים.

  לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר. היום אני מזהה את זה מהר. ברגע שזה קורה. האמת שקשה שלא לזהות את זה.

  פעם, לפני כמה שנים, קשרתי מישהי יקרה לעץ הנדיב. כמה יקרה? יקרה מאוד. הכי יקרה. היא "התעלפה". אני לא ידעתי אז שהיא נכנסה לספייס. זו היתה טבילת האש שלי.

  אישה קשורה לעץ באמצע יער לא טבעי, אבל גדול. "מעולפת". סביבה כמה ליפופים של חבלים. גזע העץ גדול. תארו לכם איך הרגשתי.

 אין גם מנטורים ב"שולט נולד". זה אתה לומד על עצמך ועליה. אתה יכול לקרוא תיאוריה עד מחר, אבל בפרקטיקה אתה תכלס לבד.

  אז אני מזהה אותה שם. בענן שלה. עוצמת עיניים, רפויה. מרחפת. ליטפתי אותה ואת התחת החם והאדום שלה. כיסיתי אותה בשמיכה וליטפתי אותה דקות ארוכות. היא לא ידעה כמה זמן היא שכבה כך. וזה גם לא משנה. עם נשימות עדינות. ומישהו מקנא לידה. יש משהו מדהים בשלב הזה. היא מרחפת פה ועכשיו אחרי שנהנת ממנה (והיא נהנתה ממך, או שלא) אתה בשבילה. מלטף את התחת והגב שלה ואח"כ מלטף את השמיכה שעל התחת והגב שלה. ואתה שם. עבורה. דואג לה. כל התפקיד שלך זה ללטף. ואתה נהנה לראות אותה נהנית. אתה יודע שאתה גרמת לזה. אחרי זה שאלתי אותה מה היא חושבת שקרה לה והיא אמרה לי שהיום היא לא שתתה מים היום וכנראה שזה מה שקרה לה.

  אני מקנא בספייס הזה. דום ספייס הוא ספייס לעניים בהשוואה לזה.

  היא ביקשה ממני להיות נחמד, אמרתי לה שאני מבטיח לה שאהיה כזה.

  אז הייתי עדין.

הייתי עדין כשחיברתי לה קולר לצוואר.

והייתי עדין כשהולכתי אותה על 4 עם השרשרת של הכלבה, מנוחתה עדן. מעניין אם הכלבה שלנו נמצאת בגן עדן ומחייכת כאשר היא רואה איך השולט הבעלים (סוף סוף המילה מתאימה בול) שלה לשעבר שלה משתמש בשרשרת שלה.

  הייתי עדין כשבעטתי לה בכוס.

הייתי עדין כשדרכתי לה הראש.

הייתי עדין שנתתי לה סטירות.

היא נבהלה מהסטירה הראשונה. העיניים הללו בעיניים שלך.

  יש בסטירה כל כך הרבה. יותר נכון במפגש העיניים שאחרי יש כל כך הרבה. אפשר ללמוד ממנו הרבה. עיניים שמסתכלות עליך וחוששות ורוצות ומשתוקקות לעוד ומתכווצות להן עם כל הפנים שמתעוותות. זה ממלא אותי.

  מישהי שאני מתגעגע אליה אמרה לי שאני יודע לסטור. תמיד זה נחמד לשמוע.

מישהי אחרת שידרה לי שאני לא יודע לסטור. היא טעתה וגם אני. זה לא שלא ידעתי. לא רציתי לסטור לה. לפחות לא כך.

  היום אני מבין שאני יכול לעשות הרבה דברים. הרבה דברים שלא עשיתי.

זה עצוב, אולי, בשבילנו, אבל זו האמת.

      בסוף היא תשאל אם נהניתי ואענה לה שכן.