שמתי לכם שיר יפה.
אז הרבה צמים.
גם הערס שחתך אותי בכביש, ורציתי לצאת אליו ועליו ולתרגל עליו מעט אבל פחדתי עליו ויותר עליי.
הוא ישים כיפה לבנה, בגדים לבנים וילך בהליכה ערסית לבית הכנסת.
הפעם בלי סיגריה ביד אחת וקופסת פרלמנט ביד השנייה.
גם הבני זונות צמים.
גם הצבועה בעבודה שאומרת בצחוק : "אם פגעתי בכם אז אני מתנצלת" ולא מבינה שכל השנה היא פוגעת וחיה בבועה אגוצנטרית (והמפגרת לא מבינה שהיא נפגעת על הדרך)
גם עבריינים צמים ביום כיפור, ופורצים לבתים במוצאיו.
צמים גם אנשים ממש רעים. כאלה שהרוע נוזל מהם החוצה.
כל השנה צריך להשתדל לא לא לפגוע בחבריך, משפחתך, החברה שבה אתה חי. להיות אדם טוב לאנשים ולסביבה.
לחטא את ציוד הבדס"מ שלך לאחר שימוש.
לא לשקר לאחרים ולעצמך, בעיקר.
לכתוב בפרופיל "מכבד גבולות" (???).
לעזור לזקנות לעבור את הכביש ולהוריד אפליקציות.
אני לא מזלזל ביום כיפור. אני לא איש מאמין, אבל מוצא טוב במנגנון הזה של תשובה וכפרת חטאים.
המנגנון טוב רק אם התהליך נעשה באופן לא אוטומטי. לא כדי למרק את המצפון, לא כי זה מנהג, לא כי כל הסביבה שלי צמה.
מה זה נותן לאדם כאשר הוא הולך לבית הכנסת ולצום, אם הואבאמת לא עושה חשבון נפש פנימה.
מה שאני טוען שאצל החארות המקצועיים יום כיפור הוא יום של מירוק עצמי וחזרה אוטומטית לחטאים הקטנים-גדולים של היומיום, בלי יכולת להבין את מידת הפגיעה שלהם. הם לא חושבים על כך בכלל.
מצד שני מעריך מאוד את אלו שבאמת עושים חשבון נפש ביום הזה.
אני לא עושה חשבון נפש ביום הזה. הראש שלי מלא בזה כל השנה, וזה מספיק לי. אדם שמתכוון לכפרה לא חייב לצום.
די אם יבקש סליחה ממישהו אם פגע בו, למשל.
לבקש סליחה הפך לכל כך קשה.
זה נתפס כחולשה.
צום קל למי שצם.