סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 12 שנים. יום שישי, 26 בדצמבר 2014 בשעה 6:30

בפנטזיה שלי אני משתלט על כל תא בגוף שלך.

כי במציאות אני ממש לא יכול להכיר כל תא ותא שלך. לך תכיר מליונים ממנו. וכל אחד גם מתחלק. המציאו מילה יפה לזה : מיטוזה. לך תעקוב.

 במציאות אני לומד אותך כל יום ועדיין יש דברים שאני לא מבין. אבל זו גם הפנטזיה. כי תארי לך שהייתי מכיר הכל. 

אם הייתי מכיר כל תא בך, כל מנעד של רגש, מה זה היה הופך להיות? אם הייתי מכיר את כל כולך זה היה משעמם. זה היה משחק בנאלי של משוואות, טכניקה נלוזה של INPUT ו-OUTPUT.

  אבל במציאות הפנטסטית הזו אני לא ממש מכיר אותך. זאת אומרת אני באמת משתדל. אני תלמיד מצטיין. גומא אותך בשקט. בצניעות. ואני אוהב שאני לא קולט הכל.

  אי הלמידה המלאה שלי, החוסר המבורך בהבנה המלאה שלך גורם לדברים יפים. החלק הרנדומלי הזה ביחסים. מת עליו. הוא גם מת עליי, לכן צוחק לי מדיי פעם בפרצוף. אבל אני מסתדר איתו.

   

בפנטזיה כל מזון שנכנס אלייך לפה עובר את אישורי.

 במציאות אני ישן ביום שישי צהריים ואת וודאי תאכלי בשעות הללו.

 

בפנטזיה שלי את גומרת בצורה פבלובית. למשמע פעמון. פעמון שהושמע לך כל פעם כאשר הייתי מגמיר אותך.

במציאות מי יזכור להביא, כל פעם, פעמון לסשן?

 

  בפנטזיה שלי אני קובע איזה בגד תחתון או עליון תלבשי.

במציאות חוש האופנה שלי למין הנשי לוקה בחסר.

 

  בפנטזיה שלי אני מביא לך את החבר'ה שיעשו עלייך "סיבוב".

  במציאות אני לא סומך על החבר'ה. אלו אותו חבר'ה של מוניקה סקס ש"עברו בתוכה". ולא בא לי על תוכחה.

 

    בפנטזיה שלי אני שוכר מקום. קושר אותך עם שרשרת לוו שבקיר. את קשורה כמו כלבה. לא בכאילו. קשורה על באמת. עם שרשראות. מדיי פעם נכנס מישהו. מסשן אותך והולך. את לא יודעת מה, את לא יודעת מי.

במציאות נגמרו לך ימי החופש.

 

  בפנטזיה שלי את הזונה האמיתית שלי. את לא עושה כל מה שאני אומר לך, אבל את חייבת להתאמץ מאוד עבורי.

 את מישירה מבט לקושי והקושי משפיל מבט. הקושי הוא מתחלף. הוא גם אוהב השפלות.

  את יודעת שיותר מכל דבר אחר ההתמודדות שלך עם הקושי ובכלל לא משנה מהו, מעמידה לי הכי הרבה. גם זה שאת נבוכה. בוכה?

בפנטזיה שלי אולי זה קשור לאמון.

אולי זה קשור לחיבור הנדיר.

אולי זה קשור למשפט שאם לא היית קיימת היה צריך להמציא אותך.

אולי זה קשור להערכה ההדדית.

אולי זה קשור למחשבות של שנינו שזה יותר מדיי טוב מכדי להיות אמיתי.

אולי זה קשור לרגשות שמעורבבים עם שליטה.

אולי זה קשור שאת מרגישה לגמרי שלי.

 אולי זה בגלל שאני מרגיש שאת שלי לגמרי. בפנטזיה שלי.

  ובמציאות? במציאות זה בדיוק כך.

  תכלס, מגיע לי.

רק אני יודע עד כמה.

וגם את.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י