היא עושה משהו עבורי.
היא עושה את זה עבורי וזה מה שחשוב. וזה בכלל לא משנה מה.
בוא נקרא לזה התקדמות משמעותית.
ואחרי זה אני חושב שבמקרה הרע שלי אני פוגש אותו.
ובמקרה הטוב שלי אני גם פוגש אותו.
ומה שנותר לי מול הפרצוף השבור זה רק לומר לו כמה היא נפלאה.
ואחרי שירצה להרביץ לי ויירד מזה (אני לא אוהב שמרביצים לי) אוסיף גם שהיא אוהבת אותו.
שהיא מדברת עליו. שזה "רק". אומנם לא "קר", אבל עדיין החום שלו עדיף.
והוא, יאמר לי : "זה מה שעושים כשאוהבים?" ובעצם הוא לא יאמר את זה כי הוא מסוג הגברים האחרים.
ואחרי שהוא ידמע, אבקש ממנו את ברכתו להמשך. למרות שאני יודע שהתשובה חיובית.
זה יהיה מעשה אגואיסטי, אבל כל המעשים שלנו כאלה.
אח"כ אציע לו יין. כי אני אוהב וגם הוא. כך שמעתי. אח"כ מעט ויסקי טוב. בירות זה חמץ. אבל יש במקרר לכל מקרה.
ונשב ונדבר עליה ועליהם. וזה יהיה מביך ומשחרר. בעיקר עבורו. מעט אבל ממש מעט בהשוואה, עבורי.
ואז גם היא תגיעה ושלושתנו נסתכל. שנינו נסתכל על השלישית.
ובשנייה שנסתכל עליה היא תבחר להתמקד במבט שלו והוא יירגע הרבה.
גם אני מעט.