שונות

 

 

לטעמי (הבס"ד החדש)

 

יומני הזול שלום.

אני בא אליך ברגעים שמחים וטובים ורגעים קשים. 

הרגע שאתאר הוא לא קשה ולא קל הוא פשוט רגע.

זה שלא היינו בסיטואציות כאלה של גופות פזורות איברים ופסוקות רגליים.

זה לא שאישה זרה לא בלעה את הד.נ.א. המוצלח, לסירוגין, שלי. זה לא שלא הבאתי גבר זר שיזיין אותה-("איזה תחת").

הפעם היוזמה שלה.

היוזמה שלה??? ממתי זו יוזמה שלה?

 

ובראש מדמיינים וילה ענקית, אנשים יפים, חטובים, אלגנטיים. מעניינים, מסקרנים. במציאות גברים עם חריץ האינסטלטור הנצחי בתחת.

בפנטזיה יושבים באיזור המינגלינג, מתקרבים, נוגעים לא נוגעים. מדברים ונילית ואז מושכים בשיער של מישהי והיא מביטה בך במבט מלא פוטנציאל בדסמ"י. ובמציאות? לא רוצה לדבר על המציאות. כי אם אכתוב אותה אז זו תגיד שאני מתנשא. ולא בא שהיא תגיד שאני מתנשא. אני כולה מתנסה. ניסויים פתוחים. "חארב מפתוחה". וגם (לטעמי) המציאות לא שווה שאתעמק בה יותר מדיי (מי אמר מתנשא (אבל לטעמי) ולא קיבל?)

באים ונכנסים. מרוגשים. או שרק אני. מצד שני, בכל זאת מסיבה של ונילים. מה כבר יהיה כאן? זיונים. "זיונים זה לא הכל". גם לא הקול. כרגיל, לא שומע קולות. זה גם לא כל כך קול. אבל עדיין הדינמיקה מעניינת אותי.

אנשים זורמים למקום. המקום מתפוצץ. מאנשים. 

מלא זוגות וניליים. "וניליות זו לא מחלה" (נדמה לי שזה מושג שהטביע או ציטט בעצמו צ'יטה. אני לא רוצה לעשות פלגיאט ועוד לחתול פרא שכזה).

ואז ב-01:15 המארגן לקח את המיקרופן והודיע בכריזה: "החדרים נפתחים, אתם יכולים לעלות". כאילו קדימה הפועל. יאללה להזדיין. עד כה לא היינו חרמנים, אבל עם פתיחת החדרים וודאי שאתם חרמנים יותר. 

אני יודע שיש אנשים שזה מתאים להם. שוק הבשר. אולי גם זה היה מתאים לי. אז. אני מבין את זה. מבין את הצורך הזה.

שנינו לא התלהבנו מהעניין הזה. זאת אומרת אני לא התלהבתי. היא נגעלה. בצורה פחות מתנשאת (רק עבורך) "זה לא לטעמי, אך אני מבין אנשים אחרים שרוצים בכך".

 

מישהי ישבה לידי ואמרה לי "אני רואה שאשתך לא זורמת, אז אתה בבעיה. כשהיא לא תסתכל תתן לי את הטלפון שלך ותוכל לבוא איתי".

הסתכלתי עליה. "היא יודעת הכל. אני לא צריך לשקר". רציתי לומר להוסיף "כבר לא". אבל היא אישה זרה ואני לא חייב לה דבר. לא חייבים לנדב מידע נחוץ או לא, לאנשים זרים. היא היתה אישה זרה. בניגוד לכם קוראים נאמנים (ופחות). אני מכיר כל אחד ואחד מכם. היכרות טובה. מעמיקה. גם את החד פעמיים, האקראיים. אתם כבר לא זרים. זה אומר שיש ביננו אינטימיות? מעושה אולי. פסבדו-אינטימיות. מגלה טפח. מכסה טפחיים. העיקר לקבל טפיחות על השכם? 

 

בכל אופן מרגיש נוח לכתוב כאן על עצמי, מאשר להתחיל להלעיט איש זר בקורותיי. 

 

לא משנה. או שכן. לא משנה באמת. או על שקר.

 המסיבה הידרדרה. לקחתי אותה לסיבוב באזור החדרים. זוגות מזדיינים. מצ'עמם. אין שוט אחד לרפואה. אין גאג. אף אחת לא על שמונה, לא על שש, אפילו לא על ארבע. אף אחד לא אומר לאף אחת מה לעשות. אף אחת לא דורכת על מישהו.

אין ציד. אין פלרטוט. כמעט טכני.

לטעמי (שוב, שתביני שזה רק "טעמי" האישי כאן בבלוג שלי. שלי. את לא חייבת לקרוא) גם לא סקסי.  

יצאנו החוצה. היינו חייבים ללכת לשנות אווירה. אז הלכנו לאכול אוכל. אומנם ונילי (סושי), אבל טעים.

בדרך דיברנו על זה שלא נפסול את זה אבל לא כך. 

סיפרת לה שגם כשהייתי לבד, אז, בצד האפל של הירח, זה לא הלהיב אותי. לא פרטתי שזה כל כך לא הלהיב אותי שזיינתי כמעט את כל הבחורות בחדר. אבל זו טיבה של חרמנות לעיתים. מזיינים ובוכים. אבל זה לא זה. טכניקת סקס.

אני מתאר לעצמי שיהיו אנשים שיגיעו למסיבות שלנו ויאמרו איזה גועל על חלק מהדברים.

יכול להיות שנפלנו על חרא של מסיבה? או שזה כך תמיד. משעמם...יכול להיות שהחוויות האחרות גרמו לסף הריגוש שלנו לעלות?

בנסיעה הביתה או בבוקר שלמחרת הסכמנו שחילופין יכולים לבוא רק כאשר מדובר בזוג בדסמיי"ם או בנסיבות אחרות ושונות מאשר זו שנתקלנו בה, וגם לזה צריך התאמה לא פשוטה.

 

לטעמי.

לטעמי.

לטעמי.