שונות

הלכנו לאופרה "נבוקו". לא בגלל שאנחנו אוהבים אופרה אלא בגלל ההתרשמות והחוויה. אמרנו מקסימום מערכה אחת עם הילדים ונצא. רק לראות אופרה בסדר גודל כזה בארנה. 

במערכה הראשונה כשהיה שקט הבן אמצעי, נתן חצי צעקה. גלי הקול שלו עברו בין כל הארנה, נתקלו בקירות וחזרו. סאונד מדהים. אני חושב שכל אלפי האנשים שמעו אותו כולל הנגנים, הסדרנים, הניצבים והאישה השמנה שאמורה לשיר (כדי שזה סוף סוף פאקינג ייגמר).

הוא זכה ל"ששששששש" אירופאי. רבע מוחנק כזה.

במקום הזה היו גלדיאטורים. אנשים נלחמו באנשים ובחיות.

היו כאן עבדים. אולי גם שפחות. אולי פחות שפחות מעבדים.

ערכו מצעדים ומה לא.

אנשים כאן צעקו וצרחו מכל מיני סיבות :כאב, עידוד, פחד, אימה.

אבל אף אחד במשך 2,000 שנה לא צעק "משעמם לי".

(לעבדים למשל לא שעמם. לא משעמם כשאתה מפחד. והילדים של שכבות האצולה אולי חשבו בלב שמשעמם להם אבל לא העזו לומר את זה בקול)

 

 

טיול עם ילדים באיטליה. היה כיף ולא כיף. 

השיר הזה הושמע הרבה ברכב בנסיעות ונתקע בראש כל כך חזק. 

שיר עוגן כזה.

תארו לכם נופים של טוקסנה ושיר כזה ברכב. 

 

עכשיו דמיינו לכם נופים של טוסקנה, שיר כזה ברכב                  וצרחות של ילדים. אני עוצר אותו. 

כיף ולא כיף.

פעם הבא במקום חו"ל מקסימום חולון. אין מה לזלזל בעיר הזו. חולון זו עיר שאני מתחיל לחבב. מכמה סיבות.....

היא טעם נרכש.