שונות

מבעד לאלפי שערות דקיקות של מרמור.
אחרי הלוך ושוב במוח מתוסכל.
אחרי אין חיבוטי נפש.
אחרי אין "שקילת האופציות".
ברירת שמשון.
אחרי הברור מאליו.
אחרי האימה שנתקפת.
אחרי הכאב שאני מלעיט אותה.
אחרי הצרכים שלי.
אחרי האין צרחות.
אימה שקטה.
אחרי השבועיים הללו שהיא לא איתי.
אחרי החופש שהיא נותנת לי.
נזכרתי.
וכן זה עצוב שצריך להיזכר, עד כמה אני אוהב אותה.
אין פואנטה למעט משהו אחד :
לא רואה את החיים שלי בלעדיה.