אין פה שיפוטיות, הרי ידוע שהייתי בחלק מחיי בוגד שפל. נסיך הגאות והשפל.
בוגד באשתו.
בוגד בעצמו.
מוכר את עקרונותיו בנזיד עדשים וגרגירי חומוס
הייתי בנת"ב : "בוגד נשאר תמיד בוגד"
רק במדינה לא בוגד.
ציוני גאה.
ציון המלכה
זיון השפחה. צינור השופכה.
אותך לאוגדן הבגידות.
ה"בוגדן". בוגדנוב. ממש לא מד"ב.
עד היום בוגד.
לפרקים.
גם בתחושה.
בעיקר בעצמי.
בוגד ומתאונן.
מאונן ונבגד.
יורים ובוכים.
כאמור, זו לא שיפוטיות אלא פרקטיות. אם תרצי, ראייה מציאותית של הדברים.
אז באמא שלך, מעט הגיון : אם את בוגדת בבעלך ויודעת שאפשר לשקר למי שאתה אוהב (לפחות עפ"י הצהרתך ובהנחה שאת לא משקרת לעצמך) אל תצפי שהוד רוממותו, שמש העמים, המאסטר הדגול, שולט האוויר, הים והעמקים, אדון הברקים והלחישות יגלה נאמנות. לך. או בכלל.
פרקטיות.
הוא כזה.
בדיוק כמוך.
את והוא אושר גדול.
בועה חמימה ומסריחה של שקר.
וזה יכול להיות בסדר. הכל בסדר.
רבים מחבריי הם (יהודים) ושקרנים מסריחים. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה. זמן לצקצוק בלשון : "אויש השקרנים האלה". כאילו המצקצק לא משקר. אף פעם. שקריו הם תמיד שקרים "לבנים".
רק תהיי מודעות לזה.
תשקרי.
אבל לא לעצמך.
נכון שזה לא עושה אותנו פחות חארות אבל לפחות נשאר אדם אחד שלא משקרים לו והוא אנחנו.
זה יכול להיות חשוב בנסיבות הקיימות.