"אני הכרתי לך את הלהקה הזו נכון"? לא. אני הכרתי אותם לפניך".
היא הכירה לי הרבה להקות.
"מי מתקשר אליי פעם בכמה זמן ועושה אותי מאושרת"
השרירי?
לא.
אני מנסה לחשוב מי עושה אותה מאושרת חוץ ממני. זאת אומרת כשאני לא מאמלל אותה.
אומללות חינם.
זה כמו אהבת חינם רק יותר מושקע.
יש בי שנאת חינם.
והיא תנצח.
פעם הייתי מרגיש שאני ממש מאמלל אותה. זה קורה לאחר שאני מתמלל אותה באופן שגוי ומפרש : "היא רק רואה את עצמה". או שזה אני שרואה רק את עצמי? כבר מבולבל.
כולם רואים רק את עצמם. גם כשאוהבים. לא אוהבים את האחר. אוהבים את ההרגשה שהוא עושה לנו. אוהבים לאהוב.
אני חוזר לשולטים שלה. פותח את מגירת הזיכרון של "החברה הטובים". זה לוקח יחסית הרבה זמן.
אני אומר את השם. היא מאשרת.
"נו ו... מתי אתם נפגשים". אני רוצה שהיא תיפגש איתו יותר ממנה. אם כבר יש מישהו שאתה רוצה שיסשן או יזיין את אשתך זה הוא. כמה כבר אתה רוצה שיזיינו את אשתך? קל וחומר, כמה מכאן אתה היית ממש שמח שיזיינו את אשתך?
זה לא קל.
אבל זה לא ממש קשה.
זה רק חומר. זין רק חומר. בעיקר רוח. וצלצולים.
זה לא שאני שמח שמזיינים את אשתי. אני לא גם עצוב. אבל אני שמח עבורה. אולי בגלל שמזמן לא הזדיינה עם אף אחד. חוץ ממני.
"במקום לרייר על חתיכים במועדון הספורט אולי תתחילי להזדיין. ונילית".
אז אם כבר זין באוויר אז הזין שלו. זין חכם שהוא אומנם פחות טוב מ"כוס חכם", אבל עדיין חכם מספיק. זין שמחובר לגוף ומוח ששולטים עליו. פחות או יותר.
והוא אוהב אותה. והיא אותו (?) וזה נחמד זה נחמד.
הוא אומר לה קפה והיא אומרת לו "קפה, או משהו אחר". בעלך מרשה? כן הכל בסדר. הוא יודע. יש אישור. בע"פ לא בכתב.
ואני רוצה שתזדיין שיהיה לה טוב, למרות שזיון סתם לא יעשה לה טוב. אבל הוא לא זיון סתם, כמו שהיא לא זונת סתם.
שלא תשקיע את כל אונה בספורט המבורך.
אני רוצה אותו כדי שיהיה לה טוב, שתתרגש, שתרעד מעט כמו אז.
אבל רק אם זה עושה לה טוב.
לא כמו מתבגרת שמזדיינת בשביל החום.
אני אוהב אותה וזה יותר מנחמד.
אני רוצה שיהיה לה טוב.
בשבילה
טוב, גם בשבילי.
ואז שוב בשבילה. במנותק ממני.
ובשבילי. במחובר.
מאזן ולא אימה.