שונות

אז נכון שזה היה מאולץ, לא מחובר, לא נוח וחסר, ליד ובינוני. בגלל הרבה סיבות.

אבל גמרת 8 פעמים.

מבחן התוצאה.

אבל אנחנו אנשי התהליך.

מעדיף תהליך מעניין שבו לא תגמרי פעם אחת, מאשר תהליך מאולץ בו תגמרי 8 פעמים. גמירות זה לא הכל. הקול. זונה, שאת גומרת אני רוצה לשמוע אותך.

ואני ביקורתי כלפי עצמי. יוצר סיטואציות. חושש מהבנאלי אפילו עוד יותר משאת חוששת מהאנאלי. אם אין אני לי מי לי? אביטל. 

בנאלי? כל כך חושש ממנו, אבל כשהוא מגיע מדיי פעם ומתדפק על דלתי אני מחבק אותו כמו בן אובד. אצל מי אני עובד? על מה ועל מי אני עובד?

 יצירתי ויצרי? התרגלת לטוב זונה אה? התרגלת לקרוב למושלם.

אז יש לי חדשות ארציות עבורך : לא הכל מצליח.

פעם ראשונה שלא מצליח. מזל טוב. 

מה שחשוב שלומדים מה לא ולא רק מה כן.

לא די רק ב"סביבה מאפשרת". מוטב לא לעשות דבר מאשר לעשות דבר מאולץ.

 זה הלקח של אתמול.

אתה אומר "עם האוכל יבוא התיאבון". אבל כשהאוכל בינוני גם אין תיאבון. האבסת ריטואלים, טקסיות, אוטומטיות. 

הבעיה היא שלעיתים זו חכמה בדיעבד. בזמן העשייה אתה לא יודע, לעיתים, שהדבר שאתה עושה מאולץ. אתה לא מודע לעצמך עד כדי כך.

לעיתים אני מקנא באלו ש"עושים" ופחות חושבים. נהנים בלי הרבה מחשבות ומודעות עצמית.

וגם אחרי לא נשאבים לזה. אם ישאלו אותם איך היה יאמרו "סבבה" וימשיכו הלאה.

זו הבעיה עם מודעות. היא קללה וברכה. 

אף פעם אי אפשר לכבות אותה.

לפחות גמרת 8 פעמים.

מגמיר ועוזב ירוחם.