לפני 7 שנים. יום חמישי, 14 בפברואר 2019 בשעה 13:43
מאסטר יקר.
רבינו אב הקהילה.
דינוזאור נכחד.
שולט עם כבוד (רק לעצמו).
מאסטר של הביוקר.
איש של מלים. ריקות. שלא עומד מאחוריהן דבר, אבל שגורמות לשובל של מיצי כוס משבלולי זונות מרטיבות על נקלה, לאחר הגשם. יורקים עליהן והם חושבות שזה גשם. משתינים עליהן והן פותחות מטריה.
שאלה לי אליך. מקווה שתוכל לעזור לי. ברור שלא. שואל רק כדי לאשש את עצמי. לאושש. להתאושש. להתחרבש.
אין פה אפילו מישהו אחד שראוי לזיין אותה? שלא לומר לסשן אותה.
יען כי בסשן נדרש משהו נוסף. דבר מה נוסף, חיזוק. סיוע.
משהו שמבינים אותו אינטואיטיבית. הדבר מדבר בעד עצמו.
הבעיה שהאינטואיציה של רוב הנשים והאנשים דפוקה. כל כך הרבה בלגן התרחש מהסתמכות על אינטואיציה. אינטואיציה, ממש כמו ילדים, היא אובר רייטד.
והיא לא מוצאת.
נו באמת?
עד כדי אנחנו נוראיים?
פני הדור כפני הכלב? לא הבנתי אף פעם את הקטע הזה. יצור כמו כלב אמור להיות נחות מבני האדם שמרביתם קקות בלתי ייאמנות?
אז מה היא סה"כ רצתה?
גבר עם קצת שכל.
קצת זין.
קצת כחש.
קמת מערבב.
קצת מבלף.
קצת אומר את האמת.
קצת מראה.
קצת יודע.
קצת לא יודע.
מעט מודע ומעט לא.
עם קורטוב של בטחון עצמי ולא בכאילו.
שיזיין אותה.
אפילו לא רוצה זין גדול.
אפילו לא מוח גדול.
מעין עניין.
והיא לא מוצאת.
באמת שאין לה דרישות גבוהות.
ואני כבר יותר מודאג ממנה.

