אני כבר רגיל.
מעריך את יתרונותיי במדויק.
מעריך את חולשותיי וחסרונותיי הרבים, בהגזמה יתרה.
תמיד כשהמצב חרא או כשיש משהו מיוחד אז באים אליי בעבודה. פעם לא היה נעים לי להשתלט בצורה כל כך גסה על דברים של אחרים. היום גם אני וגם הם יודעים שיש דברים שאני יכול לעשות טוב מהם. יש כאלה שהם טובים ממני בעבודה. אני אומר להם את זה. הם יודעים את זה. טובים טכנית.
במבחן התוצאה אני משקלל כנראה תחומים אחרים שהם לא בקיאים בהם ותמיד משיג פתרונות טובים מהם. הם כבר התרגלו. אני קורא לזה "להכניס נשמה" לעבודה. אבל אין לזה קשר למיסטיקה בכלל או ל"האדם שבטנק ינצח" (או יישרף). אולי הם מקובעים מדיי, טכניים מדיי והיתרון שלי הוא באלתור, ובראייה רחבה שלהם אין. אני לא באמת יודע.
גם כשצריך פתרון מהיר באים אליי. מה שהבן זונה היחיד שיש לנו, עושה באיקס זמן אני עושה בשליש ורותם אחרים כדי לתקוף את הבעיה בצורה הכי טובה שיש.
לעיתים נסחף לתחומים לא שלי ומחלק הוראות. מחלק הוראות כשרואה כשהם חורקים. כדי שתהיי תוצאה טובה גם לעבודה שלי וגם לשלהם. לא כדי להרגיש שולט במשהו. זה לא באמת מעניין אותי. הרי אני שולט פאסיבי. ספק שירות. תמיד נותן שירות. סמי הזנאי.
הקטע המוזר שזה תמיד עובד. הם מקשיבים לך אפילו שזה כבר לא תחום האחריות שלך. אולי בגלל שלעיתים אני פשוט יורד עליהם. אני מאמין בלרדת על אנשים בבוטות כאשר הם לא מבינים שאתה מדבר אליהם יפה פעם ופעמיים.
אני שונא עצלנות, חוסר יעילות, התמהמהות, טיפשות ואת האנושות.
"שמע, הפרויקט של זרובבל אבל יש שם בלגן, אני רוצה שתשתלט עליו".
זה לא נעים מהחברים. כאילו אומרים להם שמעו אתם טובים אבל אתם לא מספיק. ואלו חברים. או "חברים" או עמיתים. עמית-טורף.
תמיד זה עושה טוב לאגו אבל כבר לא כמו פעם. כידוע, הריגוש יורד עם החשיפה.
מחמאות וכיבושים פחות עושים את זה.
כיבושים, שטחים כבושים ודברי כיבושין. מלפפון כבוש. כוס משוחרר לא יוחזר.
לעומת זאת תנו לי לעשות מצגת או משהו בטבלת אקסל ואני מתרסק שדוד.
במשימות מסוימת אני אשכרה אחרון. לא יודע לעשות דברים פשוטים. תנו לי מסובך, מורכב, אבוד ואני מצליח. תנו לי משימה פשוטה ואין לי שום יתרון על אף אחד. אפילו חסרון גדול.
אני ממלא תפקיד גם אצלה.
כולה רציתי לזיין. את המוח, ותראו מה קרה שם. הזיון הכי מסובך בהיסטוריה האנושית.
אני חושב שהתפקיד די חשוב. חש את גודל המעמד. היתה לה "זכות עמידה" והיא השיגה את מה שרצתה. או שזכות העמידה היתה שלי. ואני השגתי. העיקר שהזין עומד. זכות העמידה היא זכות יסוד.
אני בכלל לא ידעתי שאני חשוב כל כך. ביננו, לא מבין כל כך למה אני חשוב. ולא אומר את זה סתם כדי להפחית בערכי או בגודל המשימה. אולי זה בגלל שהיא לא מובנת, כרגיל.
אני אצייד אותה בכלים חשובים להמשך החיים בלה בלה, וכידוע החיים או המשכם הם נפלאים-מחורבנים כל כך וכל אחד נזקק לכלים כאלה, במיוחד אם לא הכיר אותם קודם.
אם נתנו לי תפקיד אז אני שואף לעשות אותו בהצלחה יתרה.
אבל גם כאן את הפשוט אני לא יודע לעשות. שוחה במורכב ובתמונה הגדולה אבל מחוות פשוטות לא מסוגל לייצר. זה לא נובע ממני.
כשאסיים את הפרויקט והיא תהיי על המסלול החדש כבר לא אהיה.
הקטע שאני לא יודע מתי אסיים את הפרויקט וגם היא לא.
אבל מה אכפת לי?
אני מקבל לפי שעה.
החברה הטובה שלה היתה משלמת לי מראש והרבה, רק כדי שאיעלם ואפילו לא אשלים את המשימה.
ברור שלא הייתי מקבל את הכסף. יש לי משימה לעשות.