זה השיר. קצת מאכזב שאת לא מכירה אותו. תשמעי אותו. את הפתיחה לפחות.
תשירי אותו עם עשרות אלפי אנשים ותראי. המנון כזה. בנאלי ומרגש.
אז היו מלא אנשים ומלא תחפושות ומלא אנשים.
כאילו שאנשים שמתחפשים כל השנה צריכים גם להתחפש בפורים.
אני התחפשתי לאיש שאוהב אנשים, אבל עדיין הרגשתי לבד. וזה היה עצוב מאוד. וגם ממש לא. זה היה בדיוק כמו שזה.
יש אנשים שמקיפים את עצמם במלא אנשים כדי שלא ירגישו בודדים. כדי שלא יראו שהם לבד. אבל זה עדיין לא עוזר. לבד זו תחושה. פעם הייתי נרתע ממנה. היום אני מחבק אותה. יש אנשים שלא צריכים לצרוך אנשים בכמויות גדולות.
אתה יכול להיות מוקף בהרבה אנשים ועדיין להרגיש לבד.
אתה יכול להיות באי בודד ולהרגיש ביחד. עם עצמך. תכלס מה שאתה צריך בחיים האלה הוא את עצמך. הבעיות והפתרונות הכי גדולים שלך הם עם עצמך. זה משפט בית כלא אבל משפט נכון. ממש כמו תחפושת של ליצן. עצוב.
לבד כמו שצריך.
כמו שנצרך.
ואין בזה משהו עצוב.
רק הכרה בריאה.