אזהרה. תוכן מקודם וממורמר.
כל החיים המזוינים האלה אתה עושה דברים שאתה לא רוצה.
אחיה מתחתן. אז אני צריך לקנות חולצה, למרות שהייתי רוצה להגיע לחתונה עם חולצת טי שירט שכתוב עליה : "באמא שלי, אתם מפגרים". או "מזל טוב, בערך", בגרסה המתונה יותר.
הזוג הזה ממש חמוד. חכמים, בראש טוב, אבל הגבר נחטף על ידה לימי טרום החתונה. שזה כמו טרום וסת רק פי 100 חמור במצב התודעתי של נשים.
היא שעשתה MD ונראית חסודה אבל אני יודע שהיא פרועה מתחת לחזות העדינה שלה, מתעסקת פתאום בזרי פרחים.
ובשבת אנחנו צריכים ללכת למפגש משפחות. להיות עם האמא הפסיכית שלהם. הכלבה המוגדרת "אדם טוב". מלא אנשים טובים בהגדרה עשו נזקים שאנשים רעים אפילו לא חשבו לעשות. האמא הכי גרועה בערך אבל שאומרת לנו כיצד יש לחנך את הילדים שלנו.
אח"כ יש חינה. מה יש קצת שמח. לכו להזדיין יא בני זונות. זה לא כמו "מה יש, מה קרה? קצת שמח" של השכנים הערסים שאתה מבקש מהם להנמיך בלילה מאוחר את המוזיקה כי אתה רוצה לישון (ולטובתך : יש ערסים אשכנזים וערסים מזרחיים. הערסיות חוצה עדות)
אח"כ יש חתונה. הוא שומע מוזיקה טובה. יש לי הערכה אוטומטית לאנשים ששומעים את המוזיקה שאני בערך אוהב. הוא אומר לנו :"יהיה מלא מזרחי, זה מה שהולך" ויש לו פרצוף של אחד שהשלים עם גורלו.
והיא קנתה שמלה והוא קנה חליפה. והם יעשו צילומים בבית של ההורים שלה ובבית של אמא שלו. סבבה אבל למה אני צריך להיות שם?
והם עושים סידור ישיבה וצבע למפיות וסגרו תפריט אחרי טעימות. ומי יברך וצלמים. שולץ אולי אתה תברך. "לא כדאי לכם שאברך. אם אני מברך אני לא נצמד לטקסט הדתי"
"זה חשוב לה". אשתי אומרת, אז הוא עושה את זה בשבילה. היא צודקת. אני צריך להפנים את זה.
והבת שלי החכמה אומרת לי "אבא, בשביל מה אנשים עושים את הטקס הזה רק כדי להמשיך לחיות ללא שינוי גדול בחיים שלהם אח"כ"?.
ואשתי קנתה שמלה. מה היא לא תקנה? היא תבוא עם סחבות? ואני צריך לקנות חולצה. למרות שיש לי. חולצות. כי היא נראית כל כך טוב איתה שאני לא יכול לבוא עם סתם חולצה. אני גם אעשה פוזה לצלמים שיעמידו אותי בפוזיציה. ואני כל הזמן באופוזיציה. אולי כדאי שאזרום? כמו שאמרו לי בשבעה על אבא : אל תתווכח. תזרום, תהיה נשלט שלהם, תקרא קדיש כי אתה תפסיד בויכוח. והם צדקו, ואני קראתי קדיש או עשיתי את עצמי. בחודש לפטירה מישהו בא אליי לקרוא קדיש והתנפלתי עליו ואף אחד יותר לא העז.
כל החיים האלה אנחנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים. "זו בגרות" מספרים לנו.
ולי נמאס לעשות דברים שאני לא רוצה.
בצבא לא רוצים להרוג אנשים אבל חייבים. טוב היה מגיע להם, אבל עדיין הייתי רוצה שאחרים יעשו את זה.
בעבודה חלק האנשים חדשים או פחות טובים, אז פונים אלייך : "תעשה טובה שולץ, תעשה את זה אתה?". ולך יש שם שאתה צריך לתדלק אותו, אז אתה עושה. לכל איש יש שם. אנחנו עבדים של השם שלנו.
ובשליטה? אתה הרי שולט אכזר. זה לא שאתה לא נהנה, אבל צריך לספק את הסחורה. חוויות בשקל תשעים.
אז אתה מביא לה מישהי שתזיין אותה. והמישהי הזו לא נמשכת לגברים ואתה עושה את זה עבורה או "עבורכם". שתהיי לכם חוויה. ואתה יודע שאתה לא תהנה אבל אתה מנסה בכל זאת, ואז באמצע אתה כבר מתעייף. מתעייף מכל הדברים שארגנת וכל הדברים שעוד תארגן. ומהצורך להחזיק שיחה. מתעייף בעיקר מעצמך.
ואז אתה שותק. וגם כשאתה שותק זה לא טוב להן. שום דבר לא טוב. אתה לא מספק את הסחורה. אתה מטבע עובר לסוחר. שמים. לב. כשאתה עושה משהו בלי לב אז סמים.
והיא מרגישה בודדה. ובצדק. ואתה מרגיש שוב בודד אבל זה לא משהו חדש. אדם בודד מחפש חוויות של ביחד.
אתה עובד אצל כולם. ואני לא רוצה לעבוד אצל אף אחד.
ואני יודע שמלא עובדים אצלי. אני יודע שאני מתעלם מזה, אבל זה עדיין מבאס שבמקום לנסוע לפיליפינים לאיזה חודש או אפילו לטיול זיונים+סיניות+בירות עם דיאנג'לו, אני צריך לעשות דברים שאני לא רוצה.
"אתה עושה דברים חשובים לאנשים שאתה אוהב, גם אם אתה לא חושב שהם חשובים או נהנה מכך". כן. הממממ. טוב... ואם אני ממש סובל?
לעיתים אין לי כח לעשות דברים חשובים עבור עצמי.
דמיינו כמה קשה לעשות דברים חסרי חשיבות לגמרי וטיפשיים עפ"י תפיסתך, עבור אחרים ולא משנה מי הם.
מצד שני, אם אתה מצהיר שאתה אוהב מישהי, אז תעשה עבורה המון. אז כן, יש לי על מה להצהיר.
יאללה שיגיע כבר מטאור ויגאל אותנו מכל החתונות האלה ועוד.