שונות

I'm wasting my life

Hurting inside
I don't really know
And I'm not really sure 

השיר מוקדש לכל אלו בחיי וגם אלו שלא בחיי, שהתקדשו והתגדלו (שמי רבא) מעל השורות האלה.
 גם לאלו שנאבקים לא לבזבז את חייהם בלכאוב פנימה. 
יש מאלו יותר מדיי. יש יותר מדיי ממנו. מהכאב הזה. שהוביל ומוביל אותם, אותנו, לכאן ולמקומות אחרים בחיים.
 גם אלו שנראים חזקים. לא אלו שישר רואים עליהם, יודעים ומרגישים שיש בהם כאב, אלא אלו שמסתירים אותו בשכבות שכבות של בטחון עצמי, הצלחה, חיוכים מופרזים, שטחים שלמים שמפורזים בהם ודברים מסוג זה.
 אם את כואבת אני לא יכול להכאיב לך. 
לפחות לא כמו שהייתי רוצה.
תזכרי את זה. גם שאשתולל עלייך, יום אחד, אם ארשה לעצמי, וכל הגוף שלך יהיה סימנים ודם אדום אדום, הלעיטיני ממנו, יעטרו חלקים ממנו ותצרחי "לא, די די" והגוף שלך יתפתל כמו צלופח סופג את הטירוף שלי. אני אחייך אלייך ואומר לך ש"די" היא לא מילת בטחון. וגם בה לא תשתמשי כי תרצי לראות לאן אגיע. ולאן את תגיעי. 
גם אז, אפילו שידמה לך, תזכרי שלא הגעתי איתך עד הסוף.
אל תכתבי אח"כ את השקר הזה :"הוא הגיע איתי עד הסוף". כי זה לא.   

כמו סטיבן וילסון, גם אני כבר לא מאשים את ההורים שלי.