התלוננתי בעבר על כך ש"מה שווה בלוג אם אי אפשר לכתוב בו את כל האמת". אבל זה המצב. כמוכם כותב את חלקה.
מישהי אמרה לי שאני לא נראה לה שאני בענייני שליטה ובדס"מ. אתה כותב על החיים הרגילים שלך.
ואני מייד נעלבתי כי הרי אני שולט אכזר, משוחזר כזה. בנוי לתלפיות, פרוייקטים אד הוק. אז אמרתי לה את בטוחה שקראת אותי? כי דווקא היו כמה פוסטים על השחיטה.
ואח"כ אמרתי לה שהשליטה שלי היא אינטימית. אני בן אדם אינטימי. אינטימה הלבשה תחתונה. הזין שלך בולט חבר. בספידו. ואשתי שיש כאלה שלא רוצות לשמוע עליה, כאילו היתה גיישה וירטואלית לא קשורה אליי, קוראת באתר ואני משתדל שלא לכתוב הכל ואני מצטער לעיתים שאני בכלל כותב. רק צרות מביאה הכתיבה. והייתי אינטימי גם איתה למרות שאני לא מכיר אותה ולעיתים אני לא רוצה להיות כזה, אבל לא יכול.
כועסות. כל הזמן. ולמרות שאני יודע שהמלים יכעיסו אני בכוונה בוחר. לא כדאי להכעיס. אין לי עניין להרגיז אף אחד. זה לא מחרמן אותי. העניין הוא שאני אוהב בלגן. ויותר אוהב להיות שקוף ככל שניתן, ולא ניתן.
חושב שזה מעט פתטי לכתוב על כל הדברים האלה, ממש כמו שזה מעט פתטי לחיות או הרבה פתטי לחיות בשקר או הרבה יותר, ממש הרבה יותר לחיות, בשקר כלפי עצמך , אלא אם אתה לא מגלה אף פעם ששיקרת לעצמך.
אז על מה היית רוצה לקרוא כדי שהאיש הנחמד ייראה בעינייך הבתוליות והלא כל כך מבינות בעניין הזה כ"שולט"? איזה שולט הכובש את כתיבתו? מצטער שלא הגעתי עם האופנוע, מגפי הרכיבה והמעיל אור מברלין. עורי.
מה את רוצה לשמוע? על השליטה המטורפת והמהודקת שאפשר לקיים אותה ברמות גבוהות כאלה רק כשבאמת יש משהו בין האנשים. זה תיאורטי. צריך להרגיש.
מי תעביר לך שליטה?
מישהי שאתה מכיר חודש? שבוע? שנה?
מישהי שסומכת עליך. מישהי שכבר רצתם תקופה. ועל מה אכתוב? על זו שהיתה יום שלם עם חיתול בישיבות והגיע אליי לפגישה עם חיתול מפוצץ משתן. זה נטול הקשר כי זה היה שלנו. וגם כי שכחתי משחה נגד תפרחת חיתולים.
על מה אכתוב? רק כדי שתרגישי שאני בקטע. על זו שחיכתה וחיכתה במקום המפגש בפאתי אזור תעשייה גנרי, אחרי המוסכים, ואני בכלל לא התכוונתי להגיע. היא עצבנה אותי. המשמעת שלה התרופפה. והיא חיכתה ודחיתי אותה עוד ועוד עד שאמרתי לה "סעי הביתה אני לא בא". והיא נסעה מושפלת ורטובה כמו שלא היתה אף פעם ושנאה אותי כל כך באותם רגעים רק כדי לאהוב את זה כל כך אחרי יומיים. הרי אלו דברים "שלנו".
והבלוג היה הרבה יותר מעניין אם היה בו יותר אמת ותיאורים של סשנים וזיונים ומיצים ונוזלים ושוטים ועקרבים ורגשות והרגשות והתרגשויות וגמירות וסיומות, אבל זה לא תמיד מסתדר ואני לא יכול לכתוב הכל. הרי אשתי קוראת פה, מדיי פעם.
גם לא אכתוב על מי שאוננה כל כך הרבה פעמים ביום עד שכבר הפעולה הפכה לשנואה במקצת עליה ולא התאוננה והכל עפ"י הוראה מגבוה. מי נתן את ההוראה? זה כל כך נמוך. אל תחליט על האוננות שלי, באמא שלך. ואני בכלל לא רוצה רוב הזמן, אבל רוצה כשזה מתאים.
ומתי זה מתאים? זה מתאים רק כשמתרחש משהו שגורם לזה להיות טבעי. אחרת זו גנריות של שליטה. שבי, תעשי, תמצצי, יריקה, הצלפה, "קשה לך זונה", בלה בלה. זו נתינת שירות ועם כל הצחוק לא באמת באתי לכאן לתת שירות. כאילו כן, אבל במידה קטנה יותר מאשר צרחת שירות. יש גם מעכבי שליטה ובעירה אבל זה עניין לפוסט אחר.
"שליטה לא לוקחים שליטה מקבלים". אם עוד אחד כותב את המשפט הזה.... באמא שלכם. ברור שמקבלים.
כשאתה מקבל אותה במלואה בטבעיות ורוצה באמת, אז אתם משתוללים.
רק כדי לחזור לקרקע, אח"כ.