שונות

מרגיש תחושת בדידות ובאותה נשימה, אין לי כח לאף אחד.

הפוסל במומו בודד.
חברים "חברים", עמיתים, אמיתיים, שקריים, משפחה ואיברי אורח בחיי. 
ללכת עם ולהרגיש בלי. 
ללכת בלי ולהרגיש בלי.
עוד יום עבודה נגמר.
משלמים לך לגלות תוך כדי הסתרה. 
ברחוב צחוק של ילד.
מרגש כמו אספלט ישן.

ההיפסטרים של ת"א נראים כמו העתק אחד של השני כמו הערסים, כמו יוצאי הודו, כמו עורכי הדין בחברה במגדל. 
כולם חכמים ולכולם חשיבה עצמאית. 
כולם חופשיים. 
קפה לנדוור. אין אפילו צורך לגוון. "טעים". כיכר רבין. יריות של מתנגש מכור. ומי יגאל? ומי ייגאל? לעיתים זה כל כך מגעיל אותי כל כך.

Dosed
ניתקע בפקק הביתה. 
מערכת הסעה להמונים.
פיתוי והשאה. 
את לא יכולה לפתות אותי. ולא משנה כמה הפות שלך מזמין. אם תכיני פתות ביצים זה יחרמן אותי יותר. 
אז אני אזיין אותך. התנקשות. יורה ובוכה. "יא בן זונה. בן זונה מזדיין בתחת".

נקליל עלינו וניכנס לכלוב. נתכבד ונכביד עלינו.

נקרא על סשנים עם הרבה רגשות מוגזמים.
נתעצב על כאב.
החיים הם מה שאתה עושה מהם.
החיים הם די ריקניים כשחושבים על זה.
לא אני לא בדיכאון.
זה רק הסתיו, את שומעת, עם ענן המלנכוליה האהוב.
וזה במקום לשלם 400 ש"ח לשרלטן שקורא לעצמו "פסיכולוג" (מתי נגמרים הטיפולים אצל הפסיכולוג? כשאדם "מבריא"?)

הנה כבר מרגיש טוב יותר.