יום ועוד יום.
כרוניקה של בנאליות ידועה מראש.
השגרה הברוכה מאיימת עליי.
שקט לי מדיי.
רועש לי מדיי. בראש.
שעתוק של שעתוק.
מיצוי. עשיתי את זה, חוויתי את ההוא, הרגשתי כך.
מזמן לא היה בלגן או דרמה בשקל תשעים. וגם את זה אני כבר לא רוצה.
החיים יפים אבל רוב היום אם חושבים על זה הם משעממים תחת.
נסיעה לעבודה, עמידה בפקקים, עבודה אחלה אבל עם עם מגע עם בני אדם שאת רובם אני לא אוהב. גם צריך לתקשר איתם.
חיפוש אחרי משמעות.
הרגעת הליבה.
החיים רוב הזמן הם חרא והמסקנה היחידה שאני מסיק מכך היא שאני צריך לעשות שינוי.
ללכת לסדנת הארה במדבר.
ללכת ליוגה בעירום.
לשלם על זיון.
לשוב לעשות סשנים בתשלום (די עם זה. באמא שלכן. באמת חשבתן שעשיתי סשנים בתשלום? למה שמישהי תקח גבר לעשות לה סשנים בתשלום. זה שמור רק לנשים שעושות לגברים שמוכנים לשלם. יאללה צדקניות, בשם השוויון הכפוי והלא הגיוני בין המינים תביאו, עכשיו, דוגמאות הפוכות, יוצאות מן הכלל שמחזקות את הכלל). ראיתם גבר שמוכר תחתונים?
ראיתם גבר שכותב "נשלטות אפסיות כנסו" הוא כבר היה מוצג כדום מסוכן.
ראיתם גבר שכותב : יש נשלטת פנויה לעבודת ניקיון בדרום ת"א?
יש כאן נשלטת שיכולה להתייצב היום ב20:00 ולהסיע אותי לדנג'ן?
אה נכון, יש לזה ביקוש ויש נשלטים גברים אוהבים שמדברים ומתייחסים אליהם ככה. זה לא הופך את ה"שולטות" שכותבות כך למגעילות פחות.
אבל גם הן לא אשמות.
כולנו מחפשים שיאהבו אותנו.
חייב שינוי בחיים.
איזה שינוי ואיזה נעליים?
זה יותר מדיי עבודה. או במלים אחרות עוד לא הוגדשה הסאה.
אז אני אשתדל ליהנות כמה שיותר מהרגעים הגדולים והקטנים.
ולהיות מאושר. בחלקי.
החלק הזה גדול ואלו צרות של עשירים. לכו תילחמו עם הריקנות והקלות הבלתי נסבלת של הקיום בעזרת "צרות של עשירים".
שולטים? פחח. אתם לא יכולים לשלוט בכלום בעולם הזה. אז אנחנו לוקחים מישהי דוחפים לה מוצץ ומשחקים והיא קוראת לנו דאדי. אבא תרחם עלינו. אמא הבטחת עוף לשבת. ירח מטפטף עלינו.
חרא על הפרצוף שלנו.
הסבל הוא בתוכנו ולכן לא רואה שום סיבה מיוחדת לרצות לחיות.
גם לא סיבה ספציפית לרצות למות.
וכך בין שני אלו ממשיך לחיות.
הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם ונופל ונופל ובקושי קם.
אה יש לי רעיון שיעשה לנו טוב. בוא נעשה אורגיה אחי. מזמן לא עשינו. אני, הסרסור לדבר עבירה, אביא את הבחורות. אתה רק "תיסחף" אחריי. כך נרפא את עצמנו. יורים וגומרים.
אנחנו "מקסימים". בלי לטפל בכאב.
כשהשן כואבת הולכים לרופא. עושים סתימה או עוקרים אותה.
כשהנפש שלנו דואבת נכבוש עוד מישהי שגם היא, בתמונת מראה, כואבת ויודעת שהיא באה לקבל את הכאב הכי חזק שיש. רק כאב יבוא לה מאיתנו. כאב לכאב פטור.
אז אורגיה היום? מתי לבוא? 1800 בדרום ת"א. מת על דרום ת"א.
הקדנציה על הכדור עוד ארוכה.
נקווה שלא יהיה רק גרוע יותר.
שיהיה בוקר אופטימי לכולם.
לכו לעשות עוד סשן זה יציל אתכם מעצמכם.
ואם זה לא יעזור תמצאו ריגוש.
ואם זה לא אז "רגשות". שיהיו לכם רגשות.
ואם כל אלו לא יעזרו נסו למצוא "אהבה". חליפית.
לי יש ביטוח אהבה. עשיתם כבר ביטוח לזה?
תברחו מעצמכם.
לא הכל נורא. יש גם סיבה לחייך.
הקפה היה טוב בבוקר.
פוסט זה סגור לתגובות.
ברור שלא.
תכתבו מה שאתם רוצים. אתם יכולים לכתוב גם דברים לא קשורים למשל : "יאיר נתניהו".
במילא הכל חארטה.
גם המקום הזה.
גם החיים.