שונות

אני אוהב הודעות אדומות.
מי לא?
אני לא מקבל הרבה.
בכל זאת אני גבר. נשוי פלוס. ותתפלאו שיש פה כאלה שלא רוצות נשואים.
אני לא מבין אותן. 
הרי נשוי לא צריך לתחזק. 

אני גם לא מקבל מלא הודעות, כמו שחברים שלי מספרים. הם אומרים שכל יום התיבה שלהם מתבקעת מרוב הודעות מכל סוגי הנשים שיש בכלוב והן נאלצים לפנות זמן יקר כדי לענות להן. הם לא רוצים להשיב פנים ריקם לאותן נשים שפונות אליהם. שמעתי גם שחלק לקחו נשלטים רק כדי שיענו בשמם.  
יש לי חלכ"ר, בעצם חכ"ר (יש שוני רב בין חלכ"ר, קרי, חבר ללא כוונת רווח, לבין מכר) שמחזיק את מספר ההודעות הנכנסות שלו על 70 ולא חוצה אותו כלפי מטה. הוא ממש פופולרי והוא גם חי בסרט של מציאות מדומה. 
אז זו הודעה אדומה נדירה שקיבלתי, סוף סוף, בתיבה הנכנסת והמעלה קורי עכביש שלי, כמו כוס של בתולה שעברה את גיל 36. 
היא : אתה כותב יפה.

אני : אז למה את לא עושה לייק שאדע שקראת (והאמת : תעשי לייק נו. נו, אני זונת לייקים וצומי ותשומי ותשומות יקרות מדיי לתפוקות זולות מדיי. את תפוקה? אל תהיי דפוקה).
היא : לא עושה לך. אתה לא עושה לי. למה אתה לא עושה לי אף פעם לייקים? (לא הבנתי את הקטע עם הלייקים ההדדיים. מה זו תעשיית לייקים הזו? הרי אנחנו כותבים בשביל האמנות)
אני : כי את כותבת חרא. מוסיף סמיילי לריכוך שלא ירכך.
היא : לך תזדיין.
אני : אוננתי היום.
היא : תכלס אתה צודק, אני כותבת חרא.
אני : את לא כותבת עד כדי חרא, פשוט הצד החזק שלך אלו תמונות. 
היא : לך תזדיין.

המציגה לא נעלבה כי היא מסוג האנשים שלא נעלבים מהאמת ויש להם תכונה, בין המקסימות אצל בני האדם : הם צוחקים על הכל, כולל על עצמם שלא כמו חלק גדול מבני האדם שהם קקות חסרי בטחון עצמי וחסרי עמוד שדרה שצוחקים ומלגלגים כל הזמן על אחרים, אבל ככל שזה קשור אליהם, מאבדים את הציניות וההומור העצמי.
ואת לא באמת כותבת חרא.
רק משעמם.