הפוסט של בילי ג'ין על פרישה מהמקום הזה גרם לי לחשוב והרבה.
המקום הזה שינה את חיי.
הרבה ממנו הוא פייק ומסיבות כיתה וחבורות חבורות ורכילות זולה ויקרה.
אבל הרבה ממנו הוא אמת לאמיתה. אמת כואבת שהכי מדגדגת.
הכרתי כאן חברים וגם חברות. חברויות אמת. וחברי אמת זה חשוב.
אבל אני מפוזר. מושקע ושקוע מדיי והמלים של בילי ג'ין שאני מאוד מעריך הצליחו להשפיע עליי.
אני חושב שאני רוצה לעשות דברים אחרים בחיי והמקום הזה מפריע לי לעשות אותם.
הכל הוא עניין של מינון ואני חושב שאני מבלה פה זמן רב מדיי.
וזה לא שאין לי חיים. יש לי חיים שלמים ותובעניים והמשאב הכי יקר שלי : הזמן, זוכה ליחס כמעט משפיל.
מה יש לו לאדם בחייו? את עצמו ואת הזמן שלו. את האנשים הקרובים אליו והזמן שלהם.
אז החלטתי לפרוש מכאן ולהפסיק הכל.
המקום הזה היה לי לאכסניה. ועל כך אני מוקיר לו תודה.
גדלתי אתו, התפתחתי והמשכתי לסטות עד כדי דרגת רב סוטה עם הדרך שלי בבדס"מ.
כעת אני מכיר את עצמי טוב יותר.
אבל השלב הזה תם בחיי.
להתראות חברים יקרים.
נראה לכם?
אני פאקינג מכור.
עוד כמה שנים של בזבוז זמן ואני חוזר לעצמי.