שונות

יומני (במקום פסיכולוג מתוקשר או שק אגרוף מצולם) היקר שלום

 היום היה יום המשפכה. 

ב09:00 במקום לנצל את היום החופשי שלי לאחר שבוע עבודה הגעתי לבית ספר. ההורים עם מבט אדיש בעיניים.

היתה מצגת מעלפת ומאלפת על ילדים שיושבים ועושים פעילות בית ספרית רגילה. אח"כ היה משחק להיכרות עם ההורים. כל אחד היה צריך לומר סוד. ההורים התאמצו ממש למצוא סודות מינוריים. למשל, אני בטוח שזו בוגדת בבעלה. יש לה פרצוף של רעבה. אפשר לזהות את המבטים הרעבים שלה, וההוא מטריד מינית בחורות יפות ברחוב, וזה עם העגיל פעם רצח מישהי וביתר את הגופה שלה וזרק אותה איפה שזרקו את האפר של אייכמן מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. זו חזרה מאיטליה ומפרה בידוד. ההוא כל החיים נמצא בבידוד מרצון, אבל יש לו מלא "חברים". והכי עצוב : ההיא מנסה להיות חברה, אבל לא מצליחה כי אין לה את הרכיב הזה של "הבונד". משהו נדפק לה בילדות. זה לא מונע ממנה לנסות כל הזמן להרגיש חברה ולהיכשל כל פעם מחדש. היא בודדה מאוד.
 

לרגע חלפה במוחי מחשבה שהנה אני אומר להם שאני אוהב להכאיב לנשים ושאני אוהב שהן עושות עבורי מלא דברים או בעיקר ירצו לעשות, כי הן רוצות ממש. נשלטות נהדרות, לעומת השולט הפח והעצלן שאני. לכן בחרתי בסיווג כאן "עכר" ולא "שולט".  רציתי לומר שאני גם ספק שירות, אבל חששתי שזה לא יישמע אמין, למרות שזה גם כן וגם לא. 

מזל שאני אדם מחושב ובוגר שיודע שהם ילדים רכים ושאני מנסה כמה שפחות להכאיב לעצמי ול"שפחות" (תראו לי שפחה אחת כאן) בזמן האחרון ושאני צריך לשמור על הילד שלי וזה לא מתאים בכלל, אז וויתרתי.