זה קשה להיות בבית בהסגר. ואני בכלל עובד וללא מחלות רקע. בסגר זה לחשוב מחשבות. רגע, מטקות נחשב ספורט?
הכל משתנה. דברים שהיינו רגילים אליהם כבר לא נתפסים מובנים מאליהם.
זה קשה. בבית הזמן מתארך ונהיה מוזר והחלל מתכווץ, אבל אלהים, קח הכל. קח לי אפילו את הריצה, אני אשתגע. אני יכול לרוץ בבית, אני יכול לרקוד, אני יכול לקפוץ על חבל, אני יכול לעשות שכיבות סמיכה.
אבל בבקשה, תשאיר לנו את החשמל.
חשמל יקר שאחראי על 5 מחשבים בבית, פורטנייט, מיינקרפט, GTA אופיום לילדים, מקרר, ואי פיי, נטפלקיס, יס, קפה, אור, אור נגוהות, אחראי להטענה של כל הפלאפונים, ויברטורים, קוביות מתכת קפואות לויסקי, תנור שיהיה לנו חם, פורנו, שלא נשתגע. מונע חושך על פני תהום.
אני אוהב אותך. וגם את מערכת המים אני אוהב. כשהיא לא מורעלת.
אני מבטיח שלא להתייחס אליכם יותר כמשהו שהוא מובן מאליו. שום דבר לא מובן מאליו.
אני מוכן להמשיך לאונן ביחידות ולא להתאונן עוד כמה חודשים רק אל תקחו לי את החשמל.
יודעים מה, אתם יכולים לקחת את המים.
תעשו סגר כללי, הדוק, תקבעו שעות מסוימות שניתן לעשות קניות, תטילו משטר צבאי, תחסלו את הדמוקרטיה, אל תביאו יותר טובורג רד לסופר, אפילו תחסלו את המילה "שולט" מהז'רגון, אבל אל תקחו אותו.
בבקשה אל תקחו אותו.
קחו את המים. נו, קחו את המים. אם צריך קחו את המים. אני מוכן לא להתקלח 4 חודשים ולקבל מים רק לשתייה (קפה וזקפה) אבל אל תקחו לנו את החשמל.
לא, אל תקחו לנו אותו.
בבקשה אל תקחו.
אני מתחנן. עם דמעות.
חשמל, אני אוהב אותך כל כך.
בבקשה אל תעזוב אותי, לא אעמוד בזה, אם תלך.
החיים שלנו השתנו. מלא השתנות, ולא מהסוג המחרמן חלק.
אנחנו מזלזלים בדברים הטריוויאליים שלנו, זה הרי ברור שלוחצים על המתג ויש זרם חשמלי.
אז זהו שלא.
אחי, מה תעזור מכונת הנשמה שקנינו אם אין חשמל?