כזאת אנוכי

הקנאה היא זחל ירוק וקטן
שזוחל אי שם במרחבי הלב שלי
ופוער שם חורים.
העניין איתו
הוא
שאני לא מודעת לקיומו בכלל.
רק
לתחושה מציקה מכאיבה לוחצת שורפת.
אני רוצה משהו ולא יודעת מה.
והרעב הזה...

היום פתאום בהולכי במסדרון הבית
חלפה במוחי תובנה
ומודעות פתאום אל הזחל הזה, הירוק.
הרגשתי שלקנאה הזו אין מקום
אין סיבה.
זה לא שבחרתי לא נכון
זה לא שיכולתי אחרת
זה לא תלוי בי.
ולכן,
אין מקום לכאב, לתחושת התסכול והפספוס.
מה שאני צריכה
אני מקבלת
וזה הכל.