כזאת אנוכי

הצרה עם מין, הרהר קזנובה, היא שכולם חושבים שהם יכולים לעשות את זה. איש לא חושב כך על שירה או על ניפוח זכוכית.

זה היה אכפת לו פחות אילולא היה משוכנע שגברים רבים, וגם נשים, מבצעים את האקט מתוך המחשבה המופרכת שהוא מצופה מהם.

לא היה להם עניין אמיתי בו, ועוד פחות מזה ייעוד.

הוא עצמו, שביום טוב הצליח לחדור למוחה של אישה כשם שחדר לגופה, שידע אנטומיה היטב כפסל, שלמד את המפות המשרטטות את יערות העצבים, את אגמי הדם, את הסוואנות המתנחשלות של העור, שידע כיצד לחלץ מן הביישנית שביצורים את המשתה השלם של תשוקותיה החשאיות, אפילו הוא לא יכול היה לראות בעצמו יותר מאשר טירון.

קזנובה מאוהב/ אנדרו מילר