כזאת אנוכי

"מדוע לא," אמר בלקתורן, גרונו מכווץ, כל ישותו טעונה במודעות לבשמן ולנשיותן. "אתם - אתם משתמשים במכשירים כדי להתעלס?" שאל.

"קיקו-סן אומרת שלפעמים, אנג'ין-סן. היא אומרת - ואמנם כך הוא - שאנו נוהגים תמיד להאריך את רגע העננים והגשם מפני שאנו מאמינים שברגע קצר זה אנו, בני התמותה, מתאחדים עם האלים." מריקו התבוננה בו.

"לכן חשוב להאריך אותו ככל האפשר, נה? כמעט חובה, נה?"

"כן."

"כן. היא אומרת שחיוני מאוד להתאחד עם האלים. זו אמונה טובה, וקל מאוד להאמין בכך, האינך חושב? תחושת הענן המתפרץ היא כה לא גשמית ואלוהית. לא כן? כך שחובתנו להשתמש בכל אמצעי להאריך את ההתאחדות עם האלים ככל האפשר, נה?"

"כן. הו, כן."

....

היא נופפה במניפתה. "דעות אלו אודות הענן המתפרץ והעננים והגשם או האש והמטר, כפי שאנו קוראים לרגע זה לעיתים, הינן מחשבות יפניות מאוד, אנג'ין-סן. חשוב מאוד להיות יפני בענייני התעלסות, נה?"

שוגון/ ג'יימס קלאוול