שטרות קניין.

הלב מפרפר. הזמן נמתח. התרגשות של פגישה ראשונה.

כמה מוזר להיות לפני פגישה ראשונה, ולהרגיש כמו שהרגשתי שנים אחורה.

לפני שהייתי ב "נסיים את הערב אצלי או אצלה ? "

אפילו לפני  "נסיים את הערב יחד ? "

כן כן, חוזר לימים של "האם היא תרצה אותי, בכלל ?"

הבטחון שקולה נטע בי בשיחות הטלפון, בצ'טים הארוכים, כאילו גירש את הספקות.

ובכל זאת, הפחד הישן שלפני פגישה ראשונה, עם מישהי שבאמת רוצים...כשלא מעזים לבקש כלום - רק שתהיה פגישה שניה, רק שארצה שתהיה פגישה שניה...

די, כמה עוד אפשר לחשוב על דבר, שטרם קרה ?

http://www.youtube.com/watch?annotation_id=annotation_125312&feature=iv&src_vid=GeiMDJDcA3E&v=fJDrwbr_mk8